ראיון עם מושיק קידר :: מנטור, לוחם וקרוספיטר

מושיק קידר הוא אולי אחד מהדמוית הכי צבעוניות בסצנת הספורט אקסטרים הישראלי. הוא מתחרה בולט במקצה המאסטרים בקרוספיט מזה שלוש שנים – בערך מהרגע שבו התחיל להתאמן בקרוספיט. בעולם אומנויות הלחימה שממנו הוא צמח, הוא כבר שולט עם אינספור תלמידים שעבורם הוא מנטור ומספר רב של תחרויות בהן ניצח – הרבה יותר משהפסיד. אם תשאלו אותו דרך אגב – את ההפסדים הוא מעריך הרבה יותר מהניצחונות.

אז הכירו את מושיק קידר, בן 47 מחולון, מנטור, לוחם ג'יו ג'יטסו ברזילאי, מתחרה קרוספיט ואב לשישה ילדים, בכתבה שלימים תהיה הסיפתח שלנו לעולם אומנויות הלחימה. ת'כלס? לא יכלנו לחשוב על אדם מתאים יותר לחלוק את הרגע הזה איתו.

"כל ילד צריך מבוגר שיאמין בו"

איך התחלת להתאמן באומנויות לחימה?

התחלתי להתאמן באומונויות לחימה בשנת 78' בבת ים והתחלתי בקראטה. בשנת 83' התחלתי להתאמן אצל שלמה דוד שנתן לי המון השראה – הוא היה מאמן שוטוקאן, ג'ודו וקראטה. היום הוא בן 70 פלוס והוא עדיין ממשיך לאמן. הייתי אצלו שנתיים ולאחר מכן עברתי לארצות הברית עם אבא שלי.

שם התאמנתי אצל אלכס סנדרס – מאמן קראטה. חיפשתי אצלו את המבוגר הזה שאאמין בו ולא מצאתי אותו. לא התחברתי אליו ברמה הרוחנית – מצד אחד הייתי לוקח שני אוטובסים במינוס עשר מעלות, שבתות – הייתי מאוד מחויב. אבל מצד שני היה מנוכר מאוד, קפיטליסטי ולא רוחני. מתישהו הפסקתי לעסוק באומנויות לחימה ועברתי לחדר כושר ו-"קונדישנינג."

חזרתי לישראל בגיל 18 לכיתה יב'. עשיתי מבחני בגרות אקסטרנית באנקורי ולא כל-כך הלך. עזבתי את הבית ספר ועבדתי ואחר כך התגייסתי לצה"ל. בתור בן יחיד לא יכלתי להיות לוחם אבל התעקשתי והחתמתי את ההורים ושירתתי בתור מאגיסט בגדוד 51 של גולני. שכשסיימתי את השירות חיפשתי לחזור לאומנויות לחימה.

התחלתי להתאמן באיגרוף תאילנדי אצל אודי סלמה. התאמנתי מאוד רציני, הייתי אמור להתחרות מול יאיר לפיד אבל בזמן האימונים פרקתי כתף – מי שלקח את הקרב הזה היה בחור אחר מהמכון שלי. הוא נתן לו נוקאוט בסיבוב בראשון.

אודי סלמה מתישהו סגר את המועדון מסיבות עסקיות. התחלתי להתאמן אצל אלי אלימלך בלחימה משולבת בגיל ועשיתי חגורה שחורה תוך שש שנים. לא היה לי רכב והייתי מגיע לאימון באופניים – 5 פעמים בשבוע בכבישים בין עירוניים. אחר כך המשכתי אצל אלון רצון ואיציק פרנקו והתמדתי באימוני חדר כושר. תוך כדי עשיתי תואר בחינוך גופני –  הייתי חגורה חומה בסוף הלימודים ותוך כדי החלטתי שאני רוצה לאמן ולא להיות מורה לחינוך גופני. עזרתי לאיציק בתחרויות והתחלתי לעבד איתו.

יצא לי לעשות כמה תחרויות וניצחתי שני קרבות בנוקאאוט ונהייתי מאוד פעיל באותה תקופה. בהמשך, כשנהייתי מאמן פתחתי שני מקומות, אחד בלוד ואחד בחולון והייתי מפרפר בינהם. מתישהו סגרתי את לוד ועברתי מהמקום בחולון למקום גדול יותר שבו אני נמצא כבר 17 שנים. הגעתי לאט לאט ל-50 תלמידים, היום יש לנו כבר 400.

קרדיט צילום: Jenya Mosk

מה החיבור שלך לקרוספיט? איך כל זה קרה?

כשהכרתי את כרמית אישתי – עברתי לגור איתה בפולג. יחד עם הילדים שלי מהנישואים הקודמים וגם שלה. אשתי כרמית התחילה להתאמן בקרוספיט אצל רון אלמוסני בקרוספיט השרון פולג. באתי איתה לאימונים וככה התחלתי קרוספיט.

שלושה חודשים אל תוך האימונים הכרתי את יונתן שוויצר (הבעלים של קרוספיט תל-אביב) היה מתאמן אצלי במועדון גיו' גי'טסו והוא במקביל התחיל לאמן בקרוספיט גוב האריות (כך קראו למועדון לפני שקרוספיט תל-אביב קם) והוא אימן את החבר'ה שלו בחוף הים באותה תקופה. התחברנו, וקצת אחרי שלושה חודשים שאני מתאמן בקרוספיט – אמרתי ליוני ולרון ששניהם למעשה היו המאמנים שלי, שאני רוצה להתחרות בגיל 43.

את ה-RFA 2013, אני לא יודע איך עברתי. לא ידעתי לעשות קלינים ומשכתי עם הבייספ. לא ידעתי גם לעשות מאסלאפים והפעם הראשונה שהצלחתי הייתה במקצה הגמר של 9-6-3 מאסלאפים על מתח וקלינים עם 70 קילו. באותה תחרות לקחתי את המקום השלישי. רציתי כל כך את הפודיום שהתאבדתי על זה.

משפחת קידר פעילה כולה בספורט אגב, בנו של מושיק, שחר, מתאמן בהרמת משקולות במכבי תל-אביב וכולם עוסקים באומנויות לחימה, למעט רוני שבחרה לעסוק באקרובטיקה.

אתה חושב שאתה אי פעם תפסיק להתחרות?

אני אפסיק להתחרות כשאמות. בקרוספיט אה מתחרה עם עצמך קודם כל. בלחימה זה משהו שונה – יש מישהו מולך שרוצה להפוך אותך, להרוג אותך, התחרות היא שונה. אני מעדיף להיות בקרב שלחמתי למוות מאשר קרב שנגמר בתיקו. למדתי יותר מההפסדים שלי מאשר מהניצחונות. לוזר זה מישהו שלא הפסיד. אחד שלא ניסה. אין לוחם או ספורטאי שלא הפסיד. אתה לומד יותר מההפסדים. זה מה שאני מעביר לתלמידים שלי – "תמיד תתנו פייט".

בדיוק התחרתי ב-Aphrodite Games עם כמה חברים וכולנו היינו במאסטרים והצלחנו אפילו לעקוף את הצעירים. קיבלנו המון אהבה וכבוד על זה.

אחר כך, התחרתי עם המתאמנים שלי ב-Affiliate Cup 2016. מבחינתי זאת הייתה זכות ללוות אותם ולהתחרות יחד איתם. אשתי כרמית, שהתחרתה איתי ב-RFA 2016 גם הייתה שם. היא מקור כוח גדול בשבילי ואני תומך בה והיא תומכת בי. ב-RFA 2014 היא הייתה בהריון ולא יכלה להתחרות והצטלמנו יחד עם הבת שלנו. ב-2016 סוף סוף התחרנו ביחד.

יש לי שני כובעים – מאמן ומתחרה. אני יכול להיות תלמיד במכון שלי, עם דודי בן-זקן בג'יו ג'יטסו ברזילאי ולאחר מכן לאמן איגרוף תאילנדי. וכל דבר שאני עושה בתור מתחרה אני גם נותן לתלמידים שלי לעשות בתור מתאמנים. אני בודק הכל על עצמי. אומרים שחגורה שחורה זאת התחלה חדשה וזה ממש ככה – רק בחגורה שחורה אתה מבין אומנויות לחימה. אתה מתחיל להבין את המהות של הספורט.

כשאני בא לתחרות, מנטלית אני מוכן יותר. רוחנית אני מוכן יותר. מתחרים צעירים בדרך כלל לא נמצאים באותו מקום רוחני. המאסטרים בקרוספיט לעומת זאת, הם בעלי אג'נדה – להראות לאנשים שבגיל 40 אתה לא צריך לוותר על החיים ועל החלומות. כשאני אעזוב את כדור הארץ זה יהיה אחרי שאני אגשים את החלמות שלי. הדרך ארוכה ומייגעת – וזאת המהות של החיים. אני רוצה שתהיה לי לוויה גדולה מלאה באנשים שנגעתי בהם והייתי שם בשבילם בתור מנטור. אני רוצה להגיע לקוספיט גיימס בתור מאסטר בקטגוריית 44-49 ולאליפות העולם בג'יו ג'יטסו.

אני חושב שצריך לעודד את ענף המאסטרים. יש לזה תועלת ערכית וגם עסקית וזה דבר שכדאי למועדונים לתמוך בו.

מושיק קידר עם דודי בן-זקן ואביתר פפרני

איך זה לנהל מועדון שהוא גם מועדון אומנויות לחימה וגם קרוספיט?

בקרוספיט חולון יש לנו אולם גדול מתחת ואולם למעלה שהוא לחימה. גם מתאמני הקרוספיט אצלנו מקבים ערכים של אומנויות לחימה. יש לנו מעל 400 תלמידים במועדון – הם בחרו אותי להיות המנטור שלי ויש לי את הזכות להיות המנטור שלהם.

הם מבינים קודם מה זה להיות לוחם – יש לנו פייט קלאב כל שישי. יש לנו מאמן איגרוף וככה הם בונים מנטליות. "You don't play fighting – you fight fighting."

אתה מקבל משהו אחר – בתחרות קרוספיט הכל קטן עליך. אומנויות לחימה בונות אופי. לא משנה אם הילד יגיע ל-UFC – הספורט הזה בונה אופי. קודם כל זה אתה מול עצמך ואחר כך מול יריב. גם אם בדרך תפסיד – חלק מהדרך זה הפסד.

אפשר לראות את זה גם אצל ספורטאים שבאו לקרוספיט מענפים אחרים, כמו ריץ' פרונינג, שיש לו מנטליות אחרת מהספורט התחרותי שבא ממנו. ישראל שמלי, שמתחרה עכשיו בקרוספיט הגיע מאיגרוף תאלינדי ויש לו את האופי הזה. אני מכיר אותו מעוד שהיה בן 17 והתחרה בתחרויות.

מושיק באליפות אירופה בג'יו ג'יטסו ברזילאי (ללא חליפה) שנערכה באיטליה

לא תמיד רואים מתאמני אומנויות לחימה שמפנים כל כך הרבה זמן לכוש גופני כללי. מאיפה הגיעה הבחירה שלך להתעמק בכושר גופני?

היה לי מאמן איגרוף שפעם אמר לי: "יש את מי שהוא יודע שהוא לא יודע ומי שהוא לא יודע שהוא לא יודע." זאת גישה שרואים הרבה אצל ישראלים – בן אדם עושה אימון קרוספיט והופך (כיביכול) למאמן. עושה ג'יו ג'יטסו.. וכן הלאה.

אני יודע שאני לא יודע. אני הולך להתאמן בהרמת משקולות אצל אמיר נחום במכבי תל-אביב הרמת משקולות. הבאתי לעצמי מאמן האבקות כשרציתי להשתפר בהאבקות.

כשאין כושר גופני בסיסי באומנויות לחימה, הידיים הן כמו חבלים.

אם אין לך כושר גופני כללי אתה לא תוכל להחזיק יותר מ-30 שניות בקרב ואתה תגמר. חשיבות הכור הגופני במקצועות הקרב היא עליונה.

איזה טיפ היית נותן למי שרוצה לשפר את הכוח המנטלי שלו/ה?

לא לעצור כשאתה מתעייף, לעצור כשאתה מסיים. עד ה-Time Cap, עד הסוף. זה מלחמה מול עצמך, צריך לתת פייט הסוף.

תארים ואליפויות של מושיק קידר:

• חגורה חומה בג'יו ג'יטסו ברזילאי מעידו פריינטה ודודי בן-זקן
• חגורה שחורה דאן 3 לחימה משולבת
• מקום רביעי ב-RFA 2016
• מקום שלישי ב-RFA 2015
• מקום שלישי ב-RFA 2013
• אלוף אירופה בג'יו ג'יטסו ברזילאי למאסטרים
• מקום ראשון ב-"No Gi" (תחרות ללא חליפה) בקטגוריות משקל פתוחה עד 120 קילו באירופה
• מקום שני בליגת ה-IBJJF (תחרות פדרציית הג'יו ג'יטסו הברזילאי הבינ"ל)

תגובות