ממה מורכבת האומגה 3 הרצויה לנו?
DHA
DHA הינה חומצת שומן ארוכה ומאד בלתי רווי. הנוסחה שלה היא 22:6:3n.
המשמעות היא שיש בה 22 פחמנים, 6 קשרים כפולים והקשר הכפול הראשון בשרשרת הינו הקשר השלישי מצד האומגה (הקצה המתיל) של השרשרת (n3). כל קשר כפול מהווה מאין "קפיץ" המעניק גמישות לשרשרת. לכן ככל שחומצת השומן פחות רוויה כך היא יותר קפיצית או נוזלית. DHA הינה המולקולה הכי נוזלית והכי גמישה מכל חומצות השומן בגוף. תפקידה בממברנות התאים וביחוד בממברנות תאי העצב והסינפסות היא לאפשר מעבר מהיר וקל של חומרים מחוץ לתוך התא. חומרים אלו הם חומרי מזון, חומרי פסולת, נוירוטרנסמיטורים (דופאמין, סרוטונין, וכו') והורמונים. הבעיה של DHA יא שהיא רגישה ביותר לחימצון מכיוון שכל קשר כפול הינו נקודת חימצון פוטנציאלית ועם 6 קשרים כפולים ה-DHA הכי רגישה לחימצון מכל חומצות השומן. נוגד החימצון האוניברסלי להגנה על DHA הינו ויטמין E מסוג אלפא טוקפרול ולא שום נוגד חימצון אחר.
EPA
EPA הינה חומצת שומן קצת יותר קצרה מ-DHA שנוסחתה 20:5:3n כלומר יש בה 20 פחמנים, 5 קשרים כפולים והקשר הכפול הראשון הוא הקשר השלישי מצד האומגה. כלומר היא קצת יותר קצרה וקצת פחות קפיצית מ DHA. תפקידה בגוף הוא להוות חומר גלם לשלוש סדרות של הורמונים הנקראים בשם כללי איקוסנואידים. משמעות השם איקוסנואידים היא 20 פחמנים כי לכל האיקוסנואידים יש 20 פחמנים. האיקוסנואידים הינם הורמונים המווסתים את כל מערכות ההגנה של הגוף:
- טרומבוקסן – אחראי על איתות למערכת קרישת הדם שנוצרה פגיעה בכלי הדם ויש דימום חיצוני. טרומבוקסן ממשפחת אומגה 3 מפעיל את מערכת קרישת הדם רק במקרה של פציעה ודימום אמיתי. בניגוד לכך טרומבוקסן ממשפחת אומגה 6 יגרום לקרישי דם ספונטניים גם ללא פציעה ודימום אמיתיים. קרישי דם כאלו הופכים במקרה קיצוני לשבץ (שבץ לב, מוחי או ריאתי).
- לוקטריאן – לקוטריאן הינו הורמון הנמצא ברקמות הריריות ומגייס את המערכת החיסונית לתגובה אלרגית כנגד פתוגן המנסה לחדור לגוף. למשל התעטשות במקרה של חדירת אבק לאף, נזלת במקרה של חדירת חיידקים, דמעות בחדירת אבק לעיניים, ליחה במקרה של חדירת אבק או עשן לראות. הלוקטריאן ממשפחת אומגה 3 גורם לתגובה אלרגית זמנית קצרת זמן ומתונה רק בריקמה הנגועה ורק במהלך החשיפה לאלרגן. לוקטריאן מקביל ממשפחת אומגה 6 גורם לתגובה אלרגית בלתי נשלטת אשר לא נעלמת גם בסילוק האלרגן. בדרך כלל ניתן לדכא תגובה אלרגית ממשפחת אומגה 6 רק בעזרת תרופות אנטיהיסטמיניות או סטרואייות. תגובה אלרגית ממשפחת אומגה 3 אין צורך לדכא כי היא חולפת מעצמה עם סילוק הפתוגן.
- פרוסטגלנדין – זהו הורמון האחראי על הפעלת המערכת החיסונית, הלימפוציטים למיניהם במערכת הדם והלימפה, במקרה של חדירת פתוגן, נגיף חיידק או רעלן לתוך הגוף. פרוסטגלנדין ממשפחת אומגה 3 מגייס את המערכת החיסונית ליצירת דלקת מקומית וקצרת טווח באיבר או בריקמה המותקפת בלבד. התגובה הדלקתית הזו עוברת ברגע שהפתוגן מסולק על ידי המערכת החיסונית. פרוסטגלנדין ממשפחת אומגה 6 לעומת זאת גורם לתגובה אוטואימונית שלא נעצרת גם כאשר הגורם הפתוגני או הפגיעה ברקמות מסולקת. לפרוסטגלנדין 2 המכר בשם PGE2 יש תפקיד חשוב מאד בפציעות ספורט כי הוא עומד בבסיס כל הדלקות הכרוניות המאפינות פציעות ספורט.
לא פונקציונלית: אומגה 3 צמחית (חומצה אלפא לינולנית [ALA])
כאמור ל-ALA אין תפקיד פונקציונלי בגופנו ורמתה ברקמות השונות היא אפסית. במוח אין כלל ALA. למעשה הגוף מנצל את ה-ALA לצורך יצור EPA ו-DHA בתהליכי המרה אנזימטיים מורכבים. בעיית המחסור באומגה 3, כלומר המחסור בEPA ו-DHA, נובעת במקרים רבים מהמרה אנזימטית לא יעילה של ALA ל-EPA ו-DHA. אחוזי ההמרה נעים בין 0.2% ועד 20% ובהתאם נגרם מחסור באומגה 3 אצל אותם אנשים, גם ללא תלות בכמות ה-ALA שהם אוכלים.
הטמעת אומגה 3 ברקמות
כל תאי הגוף בכל הרקמות ללא יוצא מהכלל מתחלפים במהלך כל חיינו. זה כולל תאי עור, תאי דם, תאי שריר, תאי עצם ותאי מוח.
לכל רקמה בגוף יש משך חיים שונה של התאים. משך החיים נקרא זמן מחצית החיים וזמן זה מגדיר את הזמן בו יקח לרקמה להחליף 50% מהתאים שלה בממוצע. זמן מחצית החיים של תאי דם הינו כ-90 יום ושל תאי מוח כ-30 חודשים. בניה של תא חדש כוללת יצור מחדש של ממברנת התא. במידה ויש אומגה 3 בסביבה, כלומר בדם, בזמן בניית ממברנת התא הרי שהממברנה תכיל אומגה 3. הרכב הממברנה נקבע למעשה מזמינות חומרי הגלם בזמן בניית התא ולכן הרכב רקמת התאים משקפת את הנוכחות הממוצעת בדם של חומצות שומן שונות כולל אומגה 6, 3, 9 ומרכיבים נוספים כגון כולסטרול ופוספוליפידים שונים.
מסיבה זו ההשפעה של תוספת אומגה 3 לוקחת זמן, ובהתאם לרקמה עליה ברצוננו להשפיע כך משך הזמן. ברקמות העובדות בצורה אינטנסיבית כמו שריר השלד ורקמות מחברות כמו סחוס יש תחלופה מהירה יחסית וההשפעה לוקחת שבועות. על רקמת המוח ההשפעה איטית יותר ולוקחת חודשים ואף שנים, תלוי בסימפטום ובאזור במוח בו נדרשת ההשפעה.
מאותה סיבה הפסקה של יום אחד או מספר ימים בודדים בדרך כלל לא משפיעה לרעה ,אלא אם כן האדם נמצא במעבר ממצב של מחסור למצב של רמה תקינה ואז מומלץ להקפיד על מינון יומי קבוע עד השלמת המחסור.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.