Register

A password will be e-mailed to you.

במרחק של שבוע מה-Seoul Beatdown – או המוקדמות לאזור אסיה, ישבנו לראיין את הצוות הישראלי הראשון שיוצא להתחרות במוקדמות למשחקי הקרוספיט.

3 גברים, 3 נשים, הצוות של קרוספיט TLV מתאמן כבר חודשים באופן קדחתני ובעצימות גבוהה (יותר מהרגיל!), במטקונים, באימוני וייטליפטינג ואימוני התעמלות קרקע. הנה מה שלחלקם היה לומר לקראת התחרות.

רייצ'ל הייז

בת 25 מתל אבי, עובדת כרגע בגלריית אומנות. במקור ממיאמי שבפלורידה שם היא עבדה כמאמנת כושר.

מה את חושבת על המעמד שהגעתם אליו? האם זאת הייתה תכנית מההתחלה?

האמת שהגעתי לקרוספיט TLV וירון אמר שהוא רוצה להקים צוות צחקתי לו בפנים – "Fuck no, there's no way we're going to the regionals!". שרון מנגד ממש האמינה בזה.  בדיעבד נראה לי שהייתי צריכה להיות יותר אופטימית לגבי הסיכויים שלנו, ואני שמחה שהגענו עד לפה.

מה הדבר שאת הכי חוששת ממנו שעשוי לקרות בתחרות?

אני חושבת שחוסר תקשורת בתוך הצוות זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו – אם נפסיד את התקשורת בינינו כל מה שעבדנו עבורו יכול ללכת במהירות.

עם איזה אימון בתחרות את מרגישה הכי פחות בנוח?

איוונט 8 עם המתח וה-OHS. שעשיתי את האימון לא ממש הצלחתי להתקדם עם ה-OHS ואני קצת מקווה שנגיע למגבלת הזמן לפני תורי.

איזה יתרון את חושבת שיש לכם בתור צוות?

יתרון אחד הוא שהתאמנו המון זמן ביחד – עוד לפני שהתחלנו להתאמן בתור קבוצה. אנחנו יודעים איך כל אחד מאיתנו עובד, מה לומר ומתי ואיך לנהל את הרגשות של אחד והשני.

יצא לך לחשוב על הקבוצות המתחרות האחרות?

אני משתדלת ממש שלא לחשוב על שום דבר מלבד מה שאני יכולה לעשות בשביל שנצליח. דוד ממש חיפש פרטים על צוותים אחרים בתחרות כולל דפי פייסבוק! אני פחות עובדת ככה ואני מעדיפה פשוט להתרכז בלתת את הכי טוב שלי, להירגע ולהנות – גם אם זה להיות "עיוורת" – ככה אני חושבת שאני באופן אישי אוכל לתת את התוצאות הכי טובות.

איך זה להיות באותו צוות עם הבן זוג שלך?

אני חושבת שההשפעה חיובית – באימונים שאני יודעת שהוא צופה אני כן מנסה לעבוד יותר טוב ולדחוף, ואני רוצה להרשים אותו. מעבר לזה, לפעמים אני מרגישה לא נעים עם זה שהוא צריך להתעסק גם עם הרגשות שלי ביחס לתחרות, אבל הוא עושה את זה בחינניות רבה.

תמר מרקלסון

 בת 30 מתל אביב (במקור מעמק יזרעאל), מאמנת קרוספיט.

חילקתם כבר חדרים לטיסה?

אני רשומה בחדר עם שרון, אבל אני הולכת להיות עם רם וישראל בחדר. אל תגלה להם! דוד יגאל וירון בחדר נוסף, ורייצ'ל ואבי בחדר אחר.

מהן החששות שלך לגבי התחרות?

שפרסמו את המקצים, נכנסתי לשוק ואפילו בכיתי. הייתה לי תקופה באימונים שהרגשתי שהרבה סקילים שנדרשים ממני אני פשוט לא יכולה לעשות, ושבבוא העת אאכזב את הצוות. פרקתי המון לירון ולדוד. אבל מאז שהגעתי לנקודת שפל מסוימת רק עליתי, ועכשיו כולם יותר בלחץ ממני!

בגדול, לוקח זמן להתגבש בתור קבוצה תחרותית. יש קבוצות שמגיעות לריג'יונלס אחרי שהן צברו ניסיון במקצה הקבוצתי ואנחנו מנגד מאוד חדשים ואין לנו ניסיון תחרותי קבוצתי (התחרות הקבוצתית הראשונה בארץ נערכה שנה שעברה). אני כן מאמינה שברגע שנחזור, אנחנו נהיה הרבה יותר מגובשים ועם המון תובנות. כרגע יש לנו מטרה משותפת אבל עדיין אף אחד מאיתנו לא יודע בדיוק למה לצפות וכל אחד לחוץ מאוד אל מול עצמו כי זאת הפעם הראשונה שלנו בריג'יונלס.

איך התגברת על נקודת השפל באימונים שלך?

אני עברתי ועדיין עוברת תהליך מאוד רציני של למידה מנטלית. כל אחד אוהב לעשות באימונים את מה שהוא טוב בו, ובעצם עכשיו, פעם ראשונה בקריירה שלי, נאלצתי לקחת את כל החולשות שלי וכל הדברים שאני שונאת ולתרגל אותם יום יום – זה לוקח אתך למקום של תסכול, כעס והרבה דברים לא נעימים. המאמן התעמלות קרקע שלי (רומן) ספג הרבה ממני! זאת הפעם הראשונה למעשה שאני שמה המון דגש על דברים שאני לא אוהבת. בשגרה אני כן עובדת עליהן – אבל לא ברמה הזו.

בנוסף, אין אופציות לאזן את זה – שמתכוננים לתחרות אי אפשר להתאמן המון על הדברים שאתה טוב בהם ולשרוף זמן.  הייתי צריכה להמשיך לעבוד על טבעות, הליכה על ידיים וג'ימנסטיקס ולא להתמקד בדברים שאני כבר טובה בהם. אבל בסוף התהליך, אתה משתפר ופה גם הסיפוק.

לאיזה אימון את הכי מצפה בתחרות?

 לכל מה שהולך להיות ביום השלישי – דדליפטים, OHS, חתירה, DU's.

האימון שאני הכי מפחדת ממנו הוא האימון עם ה-Strict HSPU – שאני עדיין לא מסוגלת לבצע.

באיזו גישה את מגיעה לתחרות?

נרגעתי מבחינת הלחץ, אבל עדיין אני כן רוצה לשמר את ההתרגשות הבריאה ואני מנסה לאזן בין ההתרגשות הבריאה שנותנת לך דחיפה לבין ה-"רגישי" ששמנו אני מנסה להמנע. אני כרגע בזון שלי וזה בעצם הרגע שעבדתי עבורו עוד מהאופן. ועכשיו שיש לי את ההזמנה לריג'יונלס ואני נוסעת ולא כאינדיוידואל – מה שאני שמחה עליו, אני בהחלט מרוצה.

יגאל זיידן

בן 24 מאשדוד, מתכנת.

איך התחלת להתאמן בקרוספיט?

הייתי מתאמן בחדר כושר ויום אחד בבסיס ראיתי סרטון על משחקי הקרוספיט של 2008 – ראיתי את הגמר של קאליפא מול אברט ומשם פשוט התחלתי להתאמן לבד. עברתי בשלב מסוים לקרוספיט הרצליה ואחר כך לקרוספיט TLV.

איך אתה מרגיש לקראת המקצים שמצפים לך בתחרות? האם אתה מוכן לכולם?

האימון היחיד שיותר מפחיד הוא האיוונט עם ה-OHS והמתח, עם כל השאר אנחנו יכולים להתמודד ואני אפילו חושב שנוכל לקחת את אחד המקומות הראשונים.

מה אתה חושב שיכול למנוע מכם להגיע למקומות הראשונים?

השנה בתחרות יש דגש נורא חזק על אלמנט הדיוק – הליכה על הידיים, הנפה מתלייה – בשניהם יש לך רק ניסיון אחד – הרבה תלוי בזה.

מעבר לתחרות הזו- אתה רואה את עצמך ממשיך להתחרות?

כן, אני רואה שאני ממשיך להשתפר, ועדיין לא מיציתי את הפוטנציאל שלי, כל עוד שאני נהנה – אני מתכנן להמשיך להתחרות. אם אני אפסיק להנות מזה – אז גם אפסיק לעסוק בזה.

דוד מצרי

בן 34 מתל אביב (במקור מכפר סבא), מהנדס תעשייה וניהול. דוד הוא הקפטן של הקבוצה.

מהי ההיסטוריה שלך עם הקרוספיט?

לפני 4 וחצי שנים בערך. גיליתי את הקרוספיט דרך האינטרנט והתחלתי להתאמן בקרוספיט הרצליה שהוא היה עוד ממש בהתחלה. אז כולם היו מסתכלים עלינו כמשהו מוזר ואנדרגראונד, בניגוד להיום שנכנסו טיפה יותר למיינסטרים.

בהתחלה הייתי משלב את הקרוספיט עם אימוני חד"כ קלאסיים עד שהבנתי שאני מכור ואין צורך בשום דבר אחר. כדרך אגב – יש לי פריצת דיסק שאני סוחב אותה עוד מימי הצבא והקרוספיט שינה לי את החיים בזכות העבודה על שרירי הליבה ואימוני הכוח.

עם הפתיחה של קרוספיט TLV עברתי לשם, ובמקביל שמתי יותר דגש על ההרמות האולימפיות והטכניקה (בסיוע של המשקולנים במועדון). עליתי לריג'יונלס ב-2011 וב-2013, אבל לא נסעתי כי לא הרגשתי מוכן.

איך זה לנהל קבוצה של אתלטים תחרותיים בקרוספיט?

זה לא קל, מדובר בשישה אנשים שונים, שלכל אחד יש את האילוצים שלו, דברים שהוא יותר ופחות טוב בהם, פחדים והתלבטויות. בגדול הרעיון של הקבוצה הוא משהו שהתחלנו לעבוד עליו בערך שמונה חודשים אחורה, והתחלנו להתאמן באופן פעיל כצוות לאחרונה ולעבוד יותר על חולשות ועל ההתנהלות הקבוצתית.

איך אתה רואה אתה מנתח את המצב שלכם כקבוצה, שבוע לפני התחרות?

אנחנו בשלבים האחרונים של העבודה בעומס גבוה ולמעשה מתחילת שבוע הבא אנחנו מתחילים בטייפר. ביום שלישי אנחנו עולים כבר על הטיסה לקוריאה. בשבועיים האחרונים של האימונים היינו מאוד ממוקדים על המקצים עצמם של התחרות, כולל סימולציות, תרגול החלפות, תנועות, וגם שיעורי בית באמצעות צפייה במתחרים האחרים שביצעו את המקצים לפנינו. בחנו התנהלות של קבוצות אחרות – איך הם ביצעו החלפות, איך מנהלים סדר כניסות והיום למעשה זה היה האימון בו עברנו על סדר וניהול כניסה למקצים.

– שמעתי שעברת על הרוסטר של הקבוצות היריבות? זה נכון?

נכון. עברתי על המתחרים בקבוצות היריבות ואספתי מידע. אני חושב שיש לנו קבוצה טובה מאוד שיכולה להגיע להישג מרשים באזור.

המטרה העיקרית שלנו בתחרות הזו היא קודם כל לחוות מה זה תחרות קרוספיט רשמית מטעם Crossfit HQ – עם החוקים, ההפקה ושיפוט. אנחנו קודם כל עושים את זה למען החוויה ואחד הדברים הראשונים שסיכמנו בינינו היה שאם לא נהנה מזה – זה בעצם לא שווה את העשייה.

מבחינת יתרונות, כל הקבוצה כבר מתאמנת תקופה ביחד גם במסגרת נבחרת הרמת המשקולות של מכבי תל אביב, אנחנו מכירים אחד את השני ויודעים לעבוד ביחד מצוין. עוד לפני האופן – היינו מתרגלים אימוני צוותים מהריג'יונלס של שנה שעברה ולעבוד על הפן הקבוצתי.

בשבועיים האחרונים, אנחנו מקפידים מאוד על האימונים ועובדים על לתמרן בין החיים האישיים, האימונים והעבודה – שזה לא פשוט. מעבר לכך ולסיכום, אני חושב שהריג'יונלס חשף אצל כל אחד מאיתנו נקודות חלשות באימונים – שמנגד, חוץ מהקיום שלהן -זה מצד שני נותן לנו נקודת פתיחה על איפה להתחיל את ההכנות לשנה הבאה. בסך-הכל, אנחנו מגישים שעבדנו קשה השנה ואנחנו מוכנים לתת שם עבודה.

 הצוות של קרוספיט TLV ממריא ביום שלישי הזה ויתחרה בסיאול בסופ"ש מה-23 ל-25.

אחלו להם בהצלחה!

תגובות

תגובה אחת

יש לכם מה להוסיף?

X