Register

A password will be e-mailed to you.

אתלטית משחקי הקרוספיט, קליי ג'קסון, כנראה לא חשבה שתתפוס כותרות דווקא מהסיבות האלה.

בשבוע האחרון, קרוספיט העלתה בדף הפייסבוק הרשמי שלה סרטון בו קליי שוברת שיא אישי בקלין.

ועם תום ההרמה, אפשר להבין מהצחוק המתגלגל של חבריה שזה לא רק סרטון של הרמה מוצלחת. קרוספיט קראו לסרטון – "Kelley Jackson PEE-Rs", משום שלקליי ברח שתן באמצע ההרמה. תופעה שכיחה למדיי בקרב מתאמנות, כפי שתבינו בהמשך.

סרטון של קרוספיט שמתעד את התופעה בבדיחות דעים

אז זאת לא הפעם הראשונה שראינו את התופעה הזאת מרחשת. ובאופן ברור-לא-ברור, היא הפכה להיות די "מקובלת" בקהילת הקרוספיט ברחבי העולם, בהנפות מקסימליות או אפילו בקפיצות כפולות בחבל.

אבל הפעם, התגובה הייתה שונה לחלוטין: מגיבים בדף של קרוספיט טענו שהוידאו הוגש בהגחכה, כאילו שמדובר בתופעה חסרת חשיבות בריאותית. התגובות הנמרצות הגיעו עד לקבוצת קרוספיטי ישראל התפקדו, בה התנהל דיון יוקד האם מדובר בתופעה "נורמלית" או לא והאם יש סכנה בריאותית בדבר.

אז עשינו עבורכן ועבורכם קצת שיעורי בית – הנה מה שאנחנו יודעים על התופעה עד כה.

 מה זה ולמה זה בכלל קורה?

אי-נקיטת שתן במאמץ (בלעז – Stress Urinary Incontinence). לפי ויקירפואה, זוהי למעשה דליפת שתן שמתרחשת כשלא מתבצעת התכווצות שריר שלפוחית השתן (Detrusor Muscle).

הספרות המחקרית על כך שאחת מתוך שלוש נשים בארצות הברית פגשו בתופעה הזו. אישה שחוותה הריון, נמצאת בסבירות גבוהה יותר לחוות את ההפרעה, לעומת אישה שמעולם לא נכנסה להריון.

אינטואיטיבית, נצפה לכך שהתופעה תהיה מובלת רק לנשים שעוסקות בספורט מאומץ – אך מחקר שפורסם בשנת 2002 הראה שכ-43% ממדגם של רקדניות ואתלטיות חוו את התופעה בעת מאמץ, בעוד ש-42% פגשו בתופעה גם  מחוץ למאמץ פיזי. מחקר נוסף שפורסם ב-2014, בחן את התופעה אצל אתלטיות בענפי ספורט סיבולתיים, ובו עלה שכ-50% ממשתתפות המחקר סבלו מהתופעה. הנתונים האלו נותנים לנו תמונה די טובה לתופעה, אבל קחו בחשבון שאלה נאספו בסביבה מחקרית בלבד – רק נסו לדמיין כמה נשים לא מדווחות על התופעה ברפואה הציבורית, מתוך בושה או בהלה.

מיכל גלעד, פיזיותרפיסטית ומומחית לשיקום רצפת האגן (ומתאמנת מקרוספיט הרצליה) מספרת: "לשרירי רצפת האגן יש ארבעה תפקידים: שליטה בסוגרים, תמיכה באיברי האגן התחתון, תפקיד מיני, ותפקיד יציבתי. בזמן התרוקנות שרירי הסוגרים משתחררים ובשאר הזמן השריר עובד על מנת שלא יברחן שתן, גזים או צואה. בפעילות ספורטיבית שמתבצעת בעצימות גבוהה, יש עליה של לחץ תוך בטני ויש עומס על השריר." במילים אחרות, ברמה הבסיסית – שרירי רצפת האגן מונעים מהאיבריים הפנימיים שלנו "לצנוח".

"השריר כתגובה לכך צריך להתכווץ על מנת שלא יברח שתן — זו פעולה אוטומטית. ובעצם דליפה מראה לנו שהעומס גדול מידי או שהשריר חלש מידי. כשיש מצב כזה שיש בריחת שתן חשוב להיבדק על מנת להבין את הסיבה שזה קורה. השריר עלול להחלש לאחר הריון, לידה, ניתוח באיזור, לחץ תוך בטני כרוני, בעקבות כיווץ יתר או בגלל חוסר שימוש."

בצירוף לתיאוריה האנטומית לתופעה שמיכל מתארת, נזק עצבי לשריר השופכה עשוי לגרום להופעת התופעה גם כן, לעיתים גם מסיבות לא נשלטות כמו פגיעה עצבית במהלך הלידה.

ובחזרה לשאלה שבכותרת- אם לא היה ברור, התופעה אולי שכיחה, אבל לא "נורמלית".

הסיכון

התופעה כשלעצמה מהווה מטרד שעשוי לגרום לאי נוחות רבה, עד לכדי חרדה ודיכאון עבור נשים רבות. אבל הסיכון המרכזי טמון בסיבה שבגללה התופעה מתרחשת – דהיינו, דיספונקציה בפעילות שרירי רצפת האגן, שיכולה לגרום לבעיות אחרות, במיוחד כשמדובר באישה שמתאמנת באופן תדיר תוך כדי הפעלת עומסים על פלג הגוף התחתון.

"שריר חלש בשילוב עם עומסים גבוהים הוא גורם סיכון לצניחה של איברי האגן התחתון", מספרת הפיזיותרפיסטית מיכל גלעד. "זה עלול לפגוע באיכות חיים של האישה מבחינה היגיינית, בחיי החברה שלה, בהנאה המינית וביכולת להתאמן ומעלה סיכון לחרדה ודיכאון."

טיפול ומה אתן יכולות לעשות לגבי זה

ד"ר קוין הנוך, מנהל מחלקת הספורטתרפיה ב-Team Juggernaut האמריקאי, נתן מספר המלצות שיכולות לעזור לנשים המתמודדות עם התופעה:

  1. זהי את התנועה הבעייתית. האם זה קורה רק במהלך דדליפט? מה לגבי סקוואטים?
  2. זהי את רמת העצימות בה התופעה מתרחשת. אם התופעה מתרחשת רק תחת עומסים – אז באילו עומסים מדובר?
  3. זהי באיזה שלב בתנועה התופעה מתרחשת. האם ההשתנה מתרחשת במהלך נעילה של הרמה מעל הראש, או במהלך המשיכה הראשונית?

אחרי שממקדים את רגע הופעת ההשתנה, אפשר לבצע את התרגיל הבעייתי תחת עומסים נמוכים יותר. חשוב לציין שלא מדובר בהמלצות שמונעות את התופעה באופן מוחלט, מה שמוביל אותנו לשלב הבא:

למדי לבצע ברייסינג גם לשרירי רצפת האגן וגם ל-"ליבה"

במקרים רבים, ייתכן שלא מדובר בשרירים חלשים אלא בעבודה שרירית שלא מתבצעת בסינכרון. אתן רוצות לבצע ברייסינג של שרירי רצפת האגן בצירוף עם שרירי הליבה והבטן. בסרטון הבא אפשר לראות דרך עבודה על הפונקציה הזאת באמצעות "נשימת 90-90":

מכאן, אפשר לתרגל את התנועות הבעייתיות תחת עומס קל (40-60%) תוך כדי עבודה על הפעלה מקסימלית של שרירי הליבה ורצפת האגן ביחד, במטרה להגדיל את סף הופעת התופעה.

טיפול שמרני אצל מומחי/ת לרצפת האגן

"בטיפול מבוצעת הערכה של האישה מחינת יציבה, כוח השרירים שנמדד וגינלית, ותפקוד השרירים בפונקציה הרלוונטית שבה היא דולפת", מספרת מיכל. "פיזיותרפיסט המתמחה בטיפול ושיקום ברצפת האגן יוכל להמליץ על תרגילים מתאימים שיוכלו להחזיר את האזור לתפקוד". טיפול בנפוץ בתופעה כולל תרגילים מסוג "קיגל" ואחרים נוספים.

מלבד טיפול שמרני מבוסס פיזיותרפיה, עודף משקל, עישון וצריכה מוגברת של אלכוהול, קפה, תה ועוד משקאות שמגרים את השלפוחית, ידועים בתור גורמי סיכון לתופעה והפחתה של אותם הרגלים עשויה לגרום לשיפור, גם כן.

טיפול תרופתי

ניתן לטפל בתופעה גם באמצעות הזרקת חומרים חוסמים לשופכה.

טיפול ניתוחי

במקרים חמורים שבהם השיטות היותר קונבציונליות לא נושאות פרי, ישנן שיטות טיפול מבוססות ניתוח עבור התופעה.

לסיכום

בהלה רפואית לא תשרת אף אחד – זה בטוח. אבל מצד שני, שאננות מזיקה לא פחות. התופעה הזאת אכן שכיחה – אך אין צורך לקבל אותה כמובנת מאליה בשגרת אימונים לאור מגוון דרכי הטיפול. מקווה שעזרנו לכן להבין מול מה אתן עשויות להתמודד, ומה נחוץ על מנת לפתור את הבעיה. בהצלחה!

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X