Register

A password will be e-mailed to you.

היא עמדה בפודיום בגיימס של 2015 ו-2016 (שבהן לקחה בנוסף אליפויות במרידיאן) ועדיין, בניגוד לחברותיה האיסלנדיות, היא פחות בחזית ודי אפופה במיסתורין עבור מתחרה כל כך דומיננטית. משהו בשרה עדיין אנונימי ויעיד על כך פרופיל האינסטגרם שלה, שנחשב "מוזנח" לעומת זה של ת'וריסדוטיר ודיווידסדוטיר.

ולאחרונה, חברת FITAID המספנסרת אותה הוציאה כמה סרטוני דוקו קצרים עליה ביוטיוב ששופכים עליה אור חדש ומספרים את סיפור האנדרדוג המדהים שלה. הנה מה שאתם צריכים לדעת.

הנתונים היבשים

שרה היא בת 25, מתנשאת לגובר של מטר ו-71. במקור מרייקאנסבר איסלנד, עיירה קטנה כשעה וחצי נסיעה מרייקוויק הבירה ומתחרה בקרוספיט משנת 2013. בשנת 2014 הצליחה להגיע לריגיונלס אך נפסלה ביום הראשון לתחרות. ב-2015 ו-2016 סיימה את התחרות האיזורית במדריד במקום הראשון ובהמשך של אותן שנים התמקמה בנוחות על הפודיום במקום השלישי בגיימס. בשנת 2017 לקחה את המקום הראשון הכללי באופן והמקום הרביעי בגיימס. והשנה, עם סיכום התוצאות היא מדורגת במקום ה-21 הכללי והשלישי באיזורי של צפון אירופה.

הילדות של סיגמונדסדוטיר מתוארת לא אחת בסרטונים השונים בהם השתתפה לאורך השנים. בכולם היא מתארת ילדה שסבלה ממשקל עודף, שאהבה מאוד לאכול וממש לא עניין אותה לזוז יותר מדי. היא ניסתה סוגי ספורט שונים אבל לא התחברה לספורט קבוצתי והדבר היחיד שהצליחה להתמיד בו לתקופה קצרה היה שחיה, גם זה מהר מאוד ייאש אותה. בסרטון Road To The Games רואים אותה מחבקת מקרר של בן אנד ג'ריז. היא מתארת איך בגיל 10 כבר התחילה להתפתח מהר יותר משאר חברי הכיתה שלה דבר שהוביל להרבה מאוד לעג וירידה חדה בביטחון העצמי שלה, לקח לה שלוש שנים לשקם את עצמה בעקבות זה אבל הנזק נעשה והיא חוותה עליה משמעותית במשקל.

באותו זמן חברתה הטובה ביותר הכירה מישהו ולשרה התפנה הרבה מאוד זמן. משום שאין יותר מדי מה לעשות באיסלנד בתקופת החורף היא החליטה לקחת את עצמה בידיים והציבה לעצמה מטרה לרדת במשקל. היא מעידה שעד היום החולשה הגדולה ביותר שלה היא הספק העצמי, ולמרות שלאורך השנים היא מנסה לעבוד עליה, המפלצת עדיין מרימה את ראשה מידי פעם.

השנה הקשה ועקומת הלמידה

עוד לפני הריג'יונלס של 2017 היא הרגישה צביטה בכתף שמאל בכל פעם שעשתה תנועה שדרשה כפיפה חזקה בכתף כמו דיפס, שליוותה אותה גם לגיימס, שבהם בחרה כמובן להתעלם ממנה. באימון הראשון שלה לאחר הגיימס, היא הרגישה כאב חד והבינה שמשהו לא תקין. בעקבות פציעת ברך בשנה שלפני כן, היא התרכזה מאוד בעבודה על פלג גוף עליון כדי לא לגרות יותר מדי את הברך וייתכן שהעמיסה על כתפייה. בהמשך של 2017 היא התתפה באינבטיישונל מטעם נבחרת אירופה שהתקיים באוסטרליה, במהלך הימים שלפני התחרות היא סבלה מהרעלת קיבה ולא הבינה למה כואבת לה כל כך הכתף בכל פעם שהקיאה.

בטיסה חזרה הביתה לאיסלנד הכאב היה בלתי נסבל והיא הבינה שאין לה ברירה והיא חייבת ללכת לבדוק מה קורה עם הכתף שלה. ביום למחרת כשהיא הגיעה לאיסלנד התייצבה אצל הרופא. החשש הראשוני היה פריצת דיסק צווארי בגלל ההקרנות לכתף. אחרי MRI התברר שהיא שברה את הצלע שמתחת לעצם הבריח לחלוטין, תוצאה של עומס יתר במשך חצי שנה ולא מספיק זמן התאוששות. היא מעידה על עצמה שלמדה העונה הזו בדרך הקשה את החשיבות של התאוששות, הקשבה לגוף ולהבן שלפעמים כאב הוא סממן שצריך לעצור.למעשה השנה זו הפעם הראשונה מאז שהתחילה לעשות קרוספיט שהיא לקחה Off Season. במשך שלושה חודשים אסור היה לה לבצע שום תרגיל המערב את הכתף. בתחילת פברואר היא קיבלה באופן רשמי את האישור לחזור להתאמן ולהרים משקלים במשרה מלאה.

בעונה של 2015 היא החליטה לעשות צעד אמיץ, היא עזבה את איסלנד וטסה לאנגליה למספר חודשים להתאמן עם סאם בריגס לפי תוכנית האימונים שלה עם חיזוקים רלוונטיים לחולשות שלה. אותה שנה זו הייתה השנה הראשונה שלה על הפודיום בגיימס. כולם היו בטוחים שזה היה פשוט מזל והאיסלנדית הצעירה תחזור מהר למחוזות מהם היא הגיעה ולא נשמע עליה שוב. היא העמידה את כל הספקנים על טעותם כששנה לאחר מכן, לקחה שוב מקום שלישי בגיימס והוכיחה שהיא כאן להשאר והיא לא עוד שם חולף.

בעונה שעברה היא ניסתה משהו קצת אחר, הרעיון המקורי היה לעבור לגור בסן דייגו בקלפורניה אצל דודתה, בדרך היא עצרה בקוקוויל טנסי להתאמן קצת עם פרונינג וחבורת CrossFit Mayhem. בסוף היא החליטה להשאר שם לאורך כל השנה התאמנה עם החבורה של CrossFit Mayhem ולמעשה עשתה שילוב של תוכנית אימונים שלה ביחד עם זו של הקבוצה של הקבוצה ועוד כמה חיזוקים מפרונינג. תוך-כדי, היא נפרדה משני מאמניה: ג'ון סינגלטון ואריק קלנ (Weightlifting 101), שניהם אושיות בתחום האימון לקרוספיט תחרותי.

למרות שהתוצאות היו בסך-הכל די טובות מהמעבר הזה השנה היא החליטה לחזור לאיסלנד, ולהתאמן במועדון הבית המקורי שלה CrossFit Sundurnes. היא מתארת שבכל שלושת השנים האחרונות היא אמנם תמיד הגיעה לגיימס אך תזמון הפיק שלה היה שגוי. מעולם לא הייתה לה תוכנית עבודה מסודרת לכל השנה והשנה החליטה לחזור להתאמן עם מאמן בצורה מסודרת, כל השנה מחולקת למקטעים ויש תבנית ברורה איפה היא צריכה להיות בכל שלב. למזלה ולקנאתנו, מאחוריה יש שורה ארוכה ומרשימה של ספונסרים כשהגדול מביניהם הוא נייקי, שיעזרו לה להתכונן לעונת התחרויות הקרובה.

אנדרדוגית – גם השנה?

אז העונה לא נפתחה בצורה מזהירה לסיגמונדסדוטיר – הרי אף מתחרה לא רוצה להיכנס להכנה לאופן באיחור של חודש קצת. ובטח שלא אחרי פציעת שבר. הקריירה של שרה הייתה עד כה רוויה ב-"כמעטים" וב-"עוד קצת" ואולי הכי פחות מתוקשרות ונוצצת מזו של שאר המתחרות.

הבעיה הכי גדולה של שלה לאורך השנים הייתה במה שקורה בין האוזניים. העובדה שהיא אחת המתחרות הכי חזקות על הרחבה היא ללא עוררין. המשחק המנטלי שלה דורש עבודה מאוד רצינית מצידה ונשמע שהשנה עם כל השינויים ועם הפציעה שלה, היא לוקחת את זה ברצינות. החוז המנטלי של האיסלנדים הוא דבר ידוע והעובדה שיש שלוש מתחרות כל כך חזקות ממדינה שיש בה כל כך מעט תושבים מעידה על כך בבירור. אתגר נוסף שיעמוד בפניה, יהיה להגיע ל-Peak ביצועי בזמן הנכון: הגיימס.

אז האם השנה היא סוף, סוף השנה של סיגמנודסדוטיר? האם נראה אותה שוב על הפודיום?

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X