המרפא הקהילתי – ראיון עם איל כהן ספורטתרפיסט

ישבנו לראיין את איל כהן, המטפל הידוע בקרב מתאמני קהילת הקרוספיט ולשאול אותו מספר שאלות בנוגע לפציעות והיסטוריה.

מקצוע: ספורטתרפיסט.

גיל: 32.

כמה זמן מתאמן: קצת יותר משנתיים.

תרגיל אהוב בקרוספיט: טרסטר.

תרגיל שנוא: דיפ (משעמם).

צ'יט מיל: כל יום והזבל שלו.

1. מתי התחלת לעסוק בקרוספיט בתור מתאמן?

זה קרה בסדנת היסודות של חודש ינואר 2013 בבוקס של הרצליה. נחשפתי לתמונות בפייסבוק שעומרי נהג לשתף, וכמו ילד התלהבתי מהצמיגים, אבנים וכל הבלגן שהספורט הזה משדר. אני מאוד אוהב את הקונספט של קבוצה, ואימון מסודר, אחרת אני הולך לאיבוד, הזמן נמרח ונהיה קשה להתקדם.

2. איך הגעת דווקא לפלח אוכלוסיה הייחודי הזה בתור איש מקצוע?

הרומן המתוקשר עם הקהילה נוצר אחרי סטוץ קליני מוצלח עם זאב רדיאנו (ראש צוות השופטים ב-RFA), שסחב פציעת כתף כחצי שנה לדעתי. לא הכרנו, אך שמעתי בחצי אוזן (בעוד אני מסדיר נשימה) שיחה בינו ובין אחד החברים, בנושא הכתף שמשביתה אותו, ואמר שהרופא אמר שיש לו כתף  קפואה, כששמעתי את זה בניגוד לכתף, אני דווקא התחממתי. שאלתי אותו כמה שאלות, הסברתי לו מהי כתף קפואה, וכל הנראה זאת לא הפציעה ממנה הוא סובל. זאב שאל אם אני אוכל לעזור לו, תאמנו טיפול,התחלנו שיקום מסודר ומאוד מוקפד מאחר וידעתי להעריך את דרישות הכתף שלו בעתיד. מי שמכיר את זאב, יודע שהוא חולם בלילה על מוט אולימפי, וסופר פלטות כדי להירדם… ומשם הוא התחיל להמליץ עליי. לזאב יש פה גדול, שבמקרה הזה לא טרף אותי.

כיום מגיעים למרפאה מהמועדון בב"ש שבדרום ועד חיפה שבצפון. אני מאוד מעריך את האמון שנותנים בי ועושה את המיטב להצדיק זאת.

3. ספר לנו על המרפאה – ממתי החלה לפעול, על הליך הטיפול והקשר המיוחד עם קהל מתאמני הקרוספיט.

מרכז הטיפולים שברמת אביב קיים משנת 2006, מאז ועד היום טווח הגילאים בין 10-85, רובם עוסקים בספורט וחלקם ברמה מקצוענית. אני נמצא במרפאה בין 12-14 שעות ביום, בשישי-שבת אני לא עובד –  אני צריך בעצמי יומיים התאוששות.

אז באמת יש קשת רחבה של מתאמני קרוספיט, עד היום טופלו אצלי במרפאה מעל ל-100 קרוספיטרים מכל הרמות. החל ממתאמנים חדשים ועד מתחרים מהשורה הראשונה שכולנו מכירים, נשים וגברים כאחד. היתרון הגדול הוא שאני חווה את התרגילים על בשרי, כך שיש שפה משותפת, ברמת התרגילים, הבנה של עצימות ואופי האימונים השונים וכו'. זה, בשילוב כמות הקרוספיטרים שטופלו אצלי, יוצר משהו ייחודי.

כאשר אני קולט מטופל חדש במרפאה, בין אם מדובר בקרוספיטר או לא, ישנו תהליך שמתבצע במפגש הראשון, הכולל תשאול ושיחה, בדיקות רלוונטיות לאבחון תלונות המטופל, וסדרת מבדקים שבניתי עם השנים הבנויות משילוב של כמה אסכולות טיפוליות. לאחר שאני "יודע" מול מי אני עומד מתחילים את הטיפול הראשון (כבר באותו המפגש) שלמעשה נשען על המבדקים שביצעתי. בסיום הטיפול, המטופל שומע על תהליך ואופי השיקום, ייתרון נוסף הוא שאני יוצר לכל אחד WODS בהתאמות אישיות, כך זה מוריד עומס מהמאמנים ובעלי המועדונים שאיתם אני בקשר קבוע, על מנת לתת למטופל את התנאים הנכונים לחזרה מהירה ומבוקרת.

לי באופן אישי כבר מהרגעים הראשונים יש וויג'ן בראש, כמה זמן יקח השיקום, ואילו חוויות נעבור יחד. למרות שלי הדברים מאוד ברורים, אני תמיד שם את עצמי במקום של המטופל, שחושש שלא יחזור לפעילות, או לחילופין שהכב ירדוף אותו לנצח. לכן אני תמיד מזכיר לעצמי שלמטופל לא הכל מובן, וזו חוויה חדשה, מלחיצה ולא שגרתית. זאת עבודה עם המון רגישות ותחושות בטן, והקשבה.

מקרה מיוחד: אם כבר מיוחד, אז שיהיה גם יוצא מן הכל – יצא לי לטפל במתאמן קרוספיט בשם חן שינה, חן סובל  משיתוק מוחין, והגיע אליי עם פציעת מרפק עקשנית שנוצרה עקב אימונים של הדיפת כדור ברזל, במסגרת נבחרת ישראל- לאחר שהטיפולים אצל המוחמחים השונים לא קידמו אותו, התחלנו לעבוד יחד והיום הבחור עושה דדליפט 92.5 ק"ג עם יד אחת! (אותה היד הפצועה), לאחר מכן, עקב פעילות אינטנסיבית ובשילוב צליעה מולדת, נוצרה אצל חן פציעה שאבחנתי כפגיעה במניסקוס הפנימי בברך, אך בשל מורכבות מסויימת, וכשעל הפרק עמד ניתוח, החלטתי יחד עם האורטופד שמלווה אותו שננסה טיפול שמרני בכל זאת, וברוך השם חן בפעילות נורמטיבית בבוקס.

– ספר לנו על מקרי הצלחה עם המטופלים שלך.

קשה לי לבחור מקרה אחד, מאחר ויש לא מעט מקרים קליניים מאתגרים שירקתי דם על מנת שהטיפול יצליח.

יש מקרה עם דוד בן דוד, עוד לפני שהיה מטופל שלי, הוא ניגש אליי בבוקס אחרי שהוא "נתקע עם הגב" ושאל אם אני יכול לעזור לו, היה מה שהיה ומשום מה הכאב נעלם לחלוטין- מאז אנחנו מתראים על בסיס שבועי ואפילו כבר הכרתי את ההורים, כך שזה ממש רציני.

מייק רוזנר, בחור חזק בורה בלתי רגילה, שוויתר על לחיצות כתף לחלוטין, הבטחתי לו שיהיה לו 100 ק"ג לחיצה, עוד לא החלטתי מה היה מאתגר יותר, ההתמודדות הקלינית עם פציעת כתף שקיימת שנים, או הסקפטיות המוצהרת של מייק.

מקרה אחרון שאשתף זה עם גיא שלר – שהגיע אליי שבור נפשית ופיזית לאחר 2 פריקות כפתיים (אחת בכל צד, ככה לאיזון) ומתיחה ברצועת LCL בברך, גיא במשך חודשיים בקושי דרך, וגם זה בעזרת תומך ברך. אחרי הטיפול הראשון מגן הברך נזרק ואחרי השני החיוך חזר. כשהוא שלח לי וידאו של קפיצה על בוקס מהמקום, לגובה של 136 ס"מ הוא הבין סופית שזה מאחוריו (גם הכפתיים).

4.  איזה חימום אתה ממליץ למתאמן קרוספיט הממוצע בצע לפני אימון?

דינאמי, עם כמה שיותר אלמנטים שמזכירים את ה-WOD. בקיץ הייתה לי תקופה, שכל סופ"ש כדי לצאת קצת מת"א, התארחתי בבוקסים שרחוקים מהמרכז. ובהחלט יש קו זהה לאופי החימום בכל המועדונים. זה מאוד יפה, מוסרי ומכבד את הענף.

5.  עוברים אצלך לא מעט מטופלים מהתחום – אילו פציעות אתה רואה באופן קבוע אצל מתאמני קרוספיט?

לאחרונה התחלתי להעביר סדנא, בנושא של מניעת פציעות כתף, הסדנא באוריאנטצייה לקרוספיט. והיא בנושא כתף, מאחר ולפי הרישומים שלי במחשב המרפאה, זה המפרק הנפוץ ביותר. תירשמו לסדנא, היא מומלצת מאוד ובאישור ה-FDA (צחקתי עם הFDA).

6. איך היית מציע למנוע את אותן פציעות שכיחות?

לספק לגוף את מה שהוא צריך הכי הרבה, שזה תזונה מותאמנת ושעות שינה, להוסיף ימי מנוחה מתוכננים לתכנית האימון.

זה יאפשר לגוף שלך להתמודד עם העומס הראלי למצבך, אם אתה מחפש לעשות דברים מגניבים, ולרדוף אחרי הישגים של מתאמנים 4 רמות מעליך, גש לפסיכולוג ותנסה להבין למה אתה אידיוט.

7. האם יש תרגיל כלשהו שאתה חושב שהוא מזיק באופן יוצא דופן בספורט שלנו?

בטח אנשים מחכים לשמוע משהו מפציץ כמו סנאץ וכו'. התשובה שלי היא כל התרגילים בעליי יתרונות וחסרונות. אם אתה מתרגל DU כל היום וכל יום, סביר להניח שתזיק לרגל שלך וזה יכול להיות כואב מאוד. סך הכל ברוספיט יש קשת רחבה של תרגילים וגירויים, שאם אתה שואף לטכניקה טובה ומשקלים בהתאם ליכולת שלך, אתה רק תרוויח, תמזער סיכוי להיפצע ותהנה מהיתרונות של שיש לתנועת התרגיל להציע- שווה!

אך אם אתה מתעקש, ככל שיש יותר: משקל, מהירות ומומנט בתרגיל אחד, כך רכיב הסכנה עולה.

8. יש לך מסר כלשהו לקהילה?

"תתפסו את זה ברבע ל- ולא ב-ורבע" – אל תחכו לכאב כזה שמבשר על פציעה, היום בכל בוקס כמעט ישנם מטפלים, בירור מוקדם, או טיפול יכולים לחסוך המון תסכול.

תגובות