Register

A password will be e-mailed to you.
[adrotate group="1"]

יום לפני הקורס, אני מסיים את האימון השני והאחרון שלי להיום, טלפון אחרון לחברה לפני השינה, השעה 21:00 בהתחשב בעובדה שאני מגיע מאיזור הקריות למודיעין יש לי חתיכת נסיעה…

הקדמה

אני נמצא בעולם הקרוספיט שלושה וחצי חודשים, אולם בעולם הכוח אני כבר מספר שנים, הרקע העיקרי שלי הוא משחקן כדורסל שהפך לפאוורליפטר. אז מה בעצם גרם לי לשנות את דעתי ולהיכנס לשיגעון הקרוספיט מפאוורליפטר שאוהב כל הזמן רק "להרים כבד"?

בואו נודה באמת, כל אחד מאיתנו במקום מסוים לא יכול לוותר על הברזלים הכבדים, זה היה בתחילת מבצע "צוק איתן" הייתי אז חייל בחודש האחרון שלו לשירות, שמתכונן לתחרות פאוורליפטינג באוגוסט, עקב המצב האימונים השתבשו ונאלצתי לתת במה לצבא לפני, ראיתי שלא היה יותר מדי זמן לאימונים, ופתאום לפני השינה נכנסתי ליוטיוב וקפץ לי סרטון של "מאט צ'אן" ועל כמה שתוכנית "ווסט סייד ברבל שיפרה אותו", למי שלא מכיר מאט צ'אן (7 שנים רצופות הולך לפני תזונת ה"זון" ונחשב מהקרוספיטרים הטובים בעולם עד לפני הפציעה מהתרסקות על אופניים), ראיתי בחור חזק, שרירי, סיבולת מטורפת,  בלי יותר מידי שומן עודף ביחס ל-פאוורליפטר!

התחלתי לעקוב אחריו, אחרי האימונים שלו, המטקונים שלו, פתאום התחלתי לעקוב אחרי עוד המון קרוספיטרים, לא היה לי יותר מדי זמן לאימונים אז בסוף כל יום הייתי משתדל להכניס חלק מאימוני הדגל של הקרוספיט, כמובן שלאחר מכן הרגשתי תפוס ברמה שהייתה קרובה לאימוני הנפח של הסקוואט שלי, אבל משהוא אחר היה שם, אנרגיה שונה ודרייב שלא הרגשתי לפני זה…אז החלטתי לנסות, התחלתי בתוכניות כוח משולבות בהרמת משקולות ושלושה מטקונים כבדים בשבוע, היום אחרי שלושה וחצי חודשים של אימוני כוח וקונדישנינג אני הצלחתי לשמר את שלושת הרמות הבסיס שלי ורק עליתי בהרמות אולימפיות כשאני גם מצמצם את הפערים בזמנים של אימוני מטקונים, בקיצור.. התאהבתי.

בחזרה ליום הראשון 

השעה 4:50 לפנות בוקר, אני קם מהמיטה בסוג של התרגשות וחרדות חדשים, מסיים את ארוחת הבוקר הגדולה שלי ותופס את הרכבת של 6:00 מקריית מוצקין, בזמן הנסיעה כל הזמן חשבתי איזה כלים בדיוק אקבל מהקורס הזה ומה יומיים סך-הכל יכולים לשנות אצלי, חבר שלי שעשה את הקורס בסוף השבוע האחרון בהרצליה נתן לי קצת טיפים, סיפר לי על המאמנים המצוינים, ושלא ארגיש את הרגליים שלי אחרי היום הראשון, עניתי לו: "ממה בדיוק לא ארגיש את הרגליים שלי? ממקלות PVC?" (בזלזול), והוא ענה לי: "אין לך מושג כמה שלא תרגיש".

ירדתי מהרכבת, השעה היא 8:10 ואני מתקדם לתחנת המוניות לקחת את המונית ולהגיע להרשמה, בירידה מהמונית בדיוק ירדתי עם עוד מישהי שבאה לקורס, אני חושב שמפה התחלנו להתחבר, בדרך שלנו לבוקס של מורי שאלתי אותה, "כמה זמן את בקרוספיט?" והיא ענתה בקלילות: "שלוש שנים", הבנתי באותו רגע.. כמה שהזמן שלי בתחום הקרוספיט קצר ביחס אליה.

הגענו להרשמה – לא הכרנו אף אחד, הפנים היו חדשות לגמרי בשביל שנינו, אבל זה היה טוב, ידענו שנישאר יחד כל היומיים האלה ועזרנו אחד לשני, אחרי ההרשמה ישבנו בצד קצת מפוחדים. לא עברו 2 דק' והמאמן הראשי של הקורס הגיע לברך אותנו על ההגעה ולשאול לשלומנו, הגיע אלינו ג'ו דיגיין, בעל מכון קרוספיט 810 ממישיגן, בחור מקסים, ישר הרגיע אותנו קצת ושאל מאיזה מקום כל אחד הגיע ומה הרקע שלנו ודיבר על היומיים הקרובים, אני חושב שבאותו רגע היה לי ירידת מתח קטנה, ההרשמה הסתיימה ונכנסו לכיתה לתחילת היום הראשון.

צוות המאמנים שלנו כלל כמו שהזכרתי את ג'ו דיגיין או כמו שאומרים בארה"ב ג'ו "נו פיין נו גיין" דיגיין, את סימון ג'ונס ואת דרייק סלאדקי, בראש ובראשונה ישר הרגיעו אותנו מהמבחן שיהייה לנו בסוף היום השני, עשו לנו קבלת פנים, והתחלנו את יום הלימודים הראשון.

ביום הראשון בעיקר למדנו את התיאוריה של הקרוספיט, מה זה "פיטנס", מה המטרה בקרוספיט, תרגילי הבסיס וכו'.

חולקנו ל-3 קבוצות ויצאנו לתרגל את הסקוואט, פרונט סקוואט, אובר הד סקוואט, פרס, פוש פרס והפוש ג'רק.

כאמור, כפאוורליפטר עד לפני שלושה וחצי חודשים שהיה חי מהסקוואט לא חשבתי שאני יכול ללמוד משהוא חדש, והאמת – שמבחינת הסקוואט לא חודש לי יותר מידי, מבחינת הפרס ותרגילי ההמשך שלו כן חידשו לי דברים שאני בטוח שישפרו אותי בעתיד ושמח מאוד שלמדתי את החולשות שהיו לי, כאמור המאמנים גם נתנו לנו פתרונות לכל בעיה טכנית/גמישות שיש לכל מתאמן בכל התרגילים.

לאחר מכן יצאנו להפסקת צהריים, מורי ( הבעלים של קרוספיט מודיעין) הגיש לנו ארוחת צהריים חמה, היה מאוד טעים והאירוח היה מדהים, אף אד לא ציפה לאירוח חם שכזה.

אחרי ארוחת הצהריים תירגלנו את הקיפינג פול אפ, לאחר הפסקה קצרה תירגלנו את הטראסטרים (לאחר שלמדנו את הפרונט סקוואט והפוש פרס), והלכנו על אימון שסוגר את היום הראשון, האימון מזכיר קצת את פראן במעט אך לא לגמרי: 3 סיבובים, 15 טראסטרים, 12 ברפיז.

האנרגיות היו בשמיים, צעקות, עידוד, דחיפות, עשינו את זה בזוגות, ניהנתי מאוד רק שלקראת הסוף מפרק שורש כף היה קצת כאב לי, לא נורא, למרות הכל היום הראשון היה הרבה מעבר למצופה.

בחזור חזרנו ברכבת, אני זוכר שחבר שלי שעשה את הקורס בהרצליה אמר שלא יהיו לי רגליים אחרי היום הראשון, ברגע שהתחלתי לרדת במדרגות לרכבת הבנתי כמה שהוא צדק,  דיברנו קצת על היום השני, מה יהיה בו, למה בדיוק יש לנו לצפות, הרבה שאלות פתוחות שהיו לנו בראש, חזרתי הביתה אחרי שעתיים וחצי של נסיעה ובלי יותר מידי מחשבות  נשכבתי על המיטה גמור מעייפות, מרוצה, וקצת לחוץ למבחן של מחר.

היום השני

גם כאן אני מוצא את עצמי מתעורר בשעה 4:50 אוכל ארוחת בוקר זריזה ויוצא לרכבת, כשהגעתי לתחנת הרכבת במודיעין קבעתי עם החברה מאתמול שניסע לבוקס יחד, הגענו כמו ביום הראשון יחד לשם, היום השני היה קצת יותר נחמד, אחרי שאנחנו כבר מכירים חלק מהאנשים מהקורס והתחלנו להתיידד איתם, ביום השני היה הרבה עבודה והרבה חומר להספיק,  בהתחלה התחלנו את היום בכיתה ועברנו על החומר מאתמול והמשכנו ללימוד על הראבדו, התחלנו לתרגל את הדדליפט, את הסומו דדליפט היי פול ואת המדיסין בול קלין, הדדליפט היה קצת חדש לי, התנועה הייתה שונה ממה שהייתי רגיל להרים, פתאום הרגשתי הרבה יותר יציב, ושוב אזכיר שכפאוורליפטר הדדליפט הוא אחד מתרגילי הבסיס שלך, כמו כן גם הסומו היי פול.

לאחר מכן עשינו אימון – 10 דקות AMRAP של מדיסין בו קלין וריצת 100 מ' בזוגות, עשיתי ביחד עם החברה שהכרתי משם, ללא ספק מהמטקון הזה היא פייטרית רציינית, הייתי צריך לעמוד בקצב שלה!

לאחר מכן חזרנו לכיתה, למדנו קצת על תזונת ה"זון", הפליאו, ובלי יותר מידי הפתעות… הלכנו להעמיס על עצמנו קצת גלוקוז בארוחת צהריים, בניגוד לאתמול שהלכנו לבחור את הארוחה שלנו לבד, הפעם חיכתה לנו ארוחת מלכים, השולחן היה מוכן רק בשביל כולנו, מלא בפחמימות איכותיות וחלבונים מכל טוב, ושוב תודה ענקית למורי, זה לא מובן בכלל, הארוחה הייתה טעימה מאוד והרצנו קצת צחוקים יחד עם המאמנים.

אחרי הארוחת צהריים הספקנו להגיע גם למאסל אפס, GHD ואפילו הספקנו תרגל את הסנאצ'ים וכמה טיפים לחימום של ג'ו מאת מייק ברגנר, חזרה אחרונה לכיתה לפני המבחן, הרצאה קצרה על פרוגרמינג ותכנון האימונים למתאמנים שלנו, ולאחר מכן התחיל ה-"מאני טיים".

כמה דקות של הפסקת התרעננות והתחלנו את המבחן, השד לא גדול כמו שרובנו חשבנו, למען האמת המבחן היה מאתגר אבל גם לא קשה במיוחד, אני חושב שאם הייתה נקודה אחת קשה היא אולי השפה האנגלית הגבוהה, אני אישית יצאתי מסופק מהמבחן ולא הייתה משנה לי התוצאה שאקבל, ידעתי דבר אחד, אני יוצא הרבה יותר חכם ויש לי כלים חדשים למתאמנים שלי ואפילו בשבילי.

סיכום

בסוף היומיים האלה ג'ו עשה לכולנו שיחת סיכום והכרת תודה לכולנו על היומיים האלה ממנו ומצוות המאמנים שלו, הודנו לו על כך, אני חושב שהוא לימד את החומר בצורה הטובה ביותר ומעבר למצופה, לא האמנתי שנלמד כלכך הרבה בסה"כ ביומיים כלכך קצרים, וכל היופי היה שכל השיעורים היו מעניינים לכולנו.

נקודות לשיפור

השפה האנגלית בקורס ברמה גבוהה מאוד וחלק מהנבחנים התקשו עם השפה, הייתי ממליץ על מבחן בשפה העברית בהמשך, מעבר לכך לדעתי האישית לכל אחד מהנבחנים צריך להיות אישור לשימוש במילון בזמן המבחן ולא באישור מיוחד, הידע האישי שלנו נקבע מהחומר של המבחן ולא ממילה או שניים שלא מובנות בשפה האנגלית, וחבל לאב מדריכים טובים על כך.

תודה גדולה

לצוות המאמנים שעשו אותנו טובים יותר אחרי היומיים האלה, לאסף גורליק מ-"קרוספיט ראשון לציון" שהגיע ועזר לכולנו ועזר לכל התלמידים שהתקשו עם השפה, ותודה הכי גדולה למורי מקרוספיט מודיעין על האירוח החם והאוהב, הקורס הזה לא היה יכול להיות טוב יותר בלעדיו!

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X