Register

A password will be e-mailed to you.
[adrotate group="1"]

עם כל הספקות, שאולי זה לא ילך, שאולי לא תצליח לצאת מלמטה, שאולי המשקל יכריע אותך. עשיתי את זה שלוש פעמים באותו יום בהפרש של דקות.

בחודש פברואר 10 ימים לפני האופן אבא שלי נפטר.

זה היה בערך בשבע בבוקר, הוא בדיוק סיים לשתות תה ועלה למשאית. אחרי רגע קיבל דום לב. אני, קיבלתי את ההודעה על כך שעתיים אחר כך מאחות הישוב בטלפון "אבא שלך נפטר, תודיע לאחיות שלך ותבוא הביתה" .

זה מכה, זה מציף לחלוטין. דומה מאוד לפעם הראשונה שירו עלי. העניין הוא שאני משוחרר כבר כמה שנים טובות ופעם אחרונה שזה קרה זה היה בצוק איתן. סביר היה שאשכח את היכולת להתמודד עם זה. אחרי רגע, היה משהו אחר שהתנגן בראש שלי 3…2…1…GO מכירים אני מניח, זאת הייתה התחושה.

כנראה שיש דברים מפתיעים בחיים שיש לך רק שלוש שניות להתכונן אליהם ואחר כך זה פשוט מתחיל. כלום לא מחכה השעון רץ, והוא רץ. ואז גם הדופק עולה והנשימה, וזה לא מאוד שונה מלהיות בתוך אימון משוגע עם מלא טרסטרים או ברפי ובוקס ג'אמפס. ועם דברים כאלה אני יודע להתמודד.

אני לוקח רגע נשימה עמוקה ופותח את הפה ונותן לאויר לצאת החוצה כדי שאוכל לצאת לסט טרסטרים הבא. ופתאום זה גם מפחיד. אני אצליח להשלים עכשיו תשע חזרות, אולי רק שבע? אבל אני יוצא לזה בכל זאת.

כמה דקות אחר כך אני מתקשר לאחיות שלי להודיע: "מאמי, אני עדיין לא בטוח מה קרה, היום בעבודה אבא נפטר. אנחנו נפגש בבית, נמצא מישהו רגוע יותר מאיתנו שיגיד לנו מה לעשות. אני אוהב אותך, נפגש בצפון".

להרבה אנשים אין לי דרך להסביר אבל זה לקח בעך 15 שניות, משהו כמו לעשות את ה-RM 3 שלך ואז להניח את המוט ולגשת ל-1 RM שלך. עם כל הספקות, שאולי זה לא ילך, שאולי לא תצליח לצאת מלמטה, שאולי המשקל יכריע אותך. עשיתי את זה שלוש פעמים באותו יום בהפרש של דקות. תחושה זהה לחלוטין לרגע שבו אתה מסתכל על המוט ממש מקרוב לפני שאתה נכנס מתחתיו, ואז המשקל כבר עליך ואתה יודע שאם רק תעשה את זה נכון זה יגמר.

בהלוויה הייתי חד, היכולת לשלוט על הנשימה ולא לתת לדופק לעלות יותר מידי. התחושה הכלכך מוכרת הזאת שהלב שלך עומד לצאת מהמקום. לדעת לספור ולחשב חזרות, לתת לראש לעבוד גם כשכול זה קורה ובעיקר לראות את הסוף גם מתוך התחושה הזאת.

קדיש… לע, אין גמגום אחד בקול, לא חנק ולא בלבול.

מסיימים את זה וחוזרים הביתה. מה שאני יודע שאני צריך לעשות זה לתת לעצמי להתאושש לקראת מחר. מחר יהיה יותר קשה, כל מיני דברים שלא הרגשתי היום יבואו מחר, צריך לישון. ההבנה כי מחר מצפה לך שוב אימון לא ידוע שוב, הסתגלות חדשה וזה שאתה יודע לעשות את זה כל כך טוב כלכך הרבה פעמים מחזקת את היכולת שלך להעתיק את התהליך הזה לעוד מקומות בחיים.

לא הכל היה קרוספיט בתוך השבעה, אבל, היכולת לחוות תחושות מפתיעות באופן יוצא דופן, היכולת להסתכל לתוך ספק והתרגשות גדולה ולשאת משקל כבד, היכולת להתמודד עם הלא ידוע הזה יום אחרי יום ולהסתגל מחדש. ולי להוריד טיפה בעצימות כי זה לא בדיוק התנועה המועדפת עלי. היכולת לקרוא לדברים בשמם, להבין שתוצאה טובה היא השלכה של תהליך נכון כל זה כן קיבלתי מהרבה שעות אימון.

10 ימים אחר כך עשיתי את האופן RX במלואו.

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X