Register

A password will be e-mailed to you.
[adrotate group="1"]

רון כפרי מספר לכם על החוויה שלו בתור מאמנו של זוהר ליפקין, ועל הדרך הקשה מהאופן למוקדמות באסיה.

ל-חלק א'.

חלק ב': ההכנות לסיאול, RFA והעומס שבאמצע

ניצחנו.

אחרי 5 שבועות של מאמץ מטורף כשהיעד מולנו, ניצחנו. מקום 47 על הקשקש. התקשרתי בשמונה בבוקר לזוהר לבדוק שהוא מעודכן. כמובן שכן – כי הוא נשאר ער מרוב לחץ.

היינו שמחים ברמה ששום דבר לא היה יכול להרוס את אותו יום. האושר שלי נבע מכך שהצלחתי לעשות את מה שלא ידעתי שאני מסוגל לעשות, בתור מאמן בלי נסיון, עם רק שנה וקצת בקרוספיט, הצלחתי לעזור לספורטאי להשיג את מטרתו. וזוהר כמובן מאושר י הוא הצליח לעשות מה שהוא לא האמין שהוא מסוגל לעשות, כספורטאי. הרי בשיחה הראשונית שלנו הוא לא האמין בעצמו ואני לא האמנתי בעצמי. אבל זוהר האמין בי ואני האמנתי בו, ומסתבר שזה היה מספיק. אני עדיין לא יודע למה הוא בחר בי  (אבל אם יוצא לכם, תשאלו אותו. יש לו תשובה מעניינת). זוהר ביקש להתאמן באותו יום וכמובן שנענה בשלילה, אז היום הפך ל-"מנוחה אקטיבית" של 45 דקות אופניים. היינו צריכים להוריד מרמת ההתלהבות שלנו בכדי שנוכל לשבת ולתכנן קדימה את השבועות הבאים.

הראשון: עושים דברים שלא היו באופן.

התכנים שהיו באופן נכנסו לתכנית האימונים אבל עדיין התרכזנו באלמנטים אחרים שעלולים לצוץ. אז חזרנו לפיסטולים, לאינטרוולים, ל-RFTים – וחזר להיות כיף. כי לומר את האמת – לא היה "כיף" בשלב האופן ועל זה גם זוהר יעיד – עם כל התחרותיות והלחץ, שוכחים מהו הקרוספיט בבסיסו.

בעיניי יש 2 סוגים של קרוספיט, בחלוקה זהה לענפי ספורט רבים: קלאסי (עממי) ותחרותי. קרוספיט עממי זה הקרוספיט שתוכלו לעשות למשך כל החיים. בונים קצת כוח, קצת מיומנויות וקצת יכולת מטקונים וכל הזמן משנים ומגוונים, כמו שמלמדים אותנו בקורס יסוד. הוא כיף, פחות לחוץ ובסופו של דבר נטול דאגות. קרוספיט תחרותי זה עולם קצת חר. אימוני כוח, אימוני הנפות, אימוני ג'ימנסטיקס, אימונים אירוביים, מטקונים, התאוששות אקטיבית, מוביליטי, טיפולים, סאונה, תוספים, דאגות ולחץ, אושר, כעס, עצבות. מה נשמע יותר כיף? מי שתחרותי יבחר בעולם התחרותי, ומי שפחות (הרי כולנו תחרותיים איפשהו בפנים) יבחר בקלאסי.

כריס ספילר כתב את זה הרבה יותר טוב ממני וחילק את זה לשלושה סוגים שונים של אתלטים – אבל בסוף מי שבוחר להיות תחרותי, מקבל את העובדה שלא הולך להיות פשוט ובמיוחד לא בפן המנטלי. אחרי שלושה שבועות באופן לזוהר לא היה כיף יותר. חוזרים על אותם אלמנטים, אותן צורות אימון. מסיימים ביום שני את הנסיון הנוסף של האימון שבדיוק פורסם, וביום שלישי אני כבר מנסה לנחש את המטקון של שבוע הבא ומתחילים לעבוד על התרגילים במהלך אותו שבוע.

סוף סוף היה אפשר לגוון -הכוח חזר כמעט במלואו, ההנפות חזרו לסדר היום והמטקונים חזרו להיות כבדים. היו לנו רק שבעה שבועות להתכונן והיינו צריכים להספיק לא מעט בזמן הזה. ובדרך היה את ה-RFA.

Ready For Action – RFA 14’

בזמן האופן, אחרי שיחות רבות, כבר קיבלתי את ההחלטה שלא נשתתף ב-RFA השנה. העדפתי לא לקחת סיכון להיפצע או לפגוע בביצועים בריג'יונלס. אז המשכנו להתאמן כרגיל. עם בין שניים לשלושה אימונים ביום במהלך השבוע ויום מנוחה אחד (שבו זוהר מתלונן), בשביל לבנות את המנוע שיסחוב את הריג'יונלס. חזרנו לימים הטובים שבהם הכל משתפר (אחרי תקופה באופן שבה זוהר נחלש מעט והכושר יורד). כשפורסמו הפרסים ל-RFA העניינים קצת השתנו עם ההכרזה על פרס של 10 אלף ₪ למקום ראשון – סכום מאוד יפה לכל הדעות (וכל הכבוד לעומרי שאירגן פרסים כאלה). סכום שמספיק בשביל לדרוש מאיתנו חשיבה מחדש.

אחרי התלבטות קשה ושיחה עם רועי פריאנטה (חבר ומתחרה ב-MMA ו-BJJ בעל ניסיון רב), הוחלט שהולכים על זה, בידיעה שלא באים עם 100% יכולת, אבל בכל זאת באים לתת עבודה. עשינו את כל המקצים של הRFA בתוצאות נחמדות ואפילו 125 קילו תראסטר עלה (אחרי שלוש נסיונות אומנם אבל עדיין – שיא אישי!).

היום הראשון היה ברובו אירובי ומשקלי גוף. וביום השני הגיעו המשקלים והאימונים הכבדים. ידענו שנצטרך לעבוד ביום הראשון כדי לא ליפול מאחורה (זוהר פחות שולט באירובי) כדי שיהיה אפשר לפצות ביום השני (שהיה יום "כבד" – מה שזוהר מצטיין בו). למרות כמה טעויות טכניות שלא מצדנו ובאמצעות פיצוי על ידי דירוגים גבוהים ביום השני, זוהר הצליח להתברג במקום ה-3. ניצחון מעט חמוץ לומר את האמת. אבל לזכות ב-2500 ₪ מטעם ריבוק זה עדיין נהדר!

בחזרה לעומס

אחרי יומיים מתישים מאוד ויום מנוחה מלא חזרנו לעניינים. בנתיים, פורסמו האימונים שיהיו בריג'ונלס – אין רגע של מנוחה במהלך התקופה הארוכה הזאת. הבטנו באימונים שבדיוק פורסמו – לא פשוטים בכלל אבל למרות זאת – לא פחדנו מסוף השבוע בסיאול.

המשכנו להתחזק ולדחוף קדימה במטקונים באמצעות אימונים דומים, בשילוב אלמנטים שידענו שיהיו בתחרות. שלושה שבועות לפני כבר התחלנו לתרגל את האימונים עצמם. אימון ראשון -מקסימום האנג סנאצ' שאותו זוהר ביצע באשקלון במועדון שלו. קיבלתי טלפון בקרוב ל-10 בליה. זוהר מבקש ממני לשבת. אני כבר חושב לעצמי: עוד אצבע נשברה? יותר גרוע? מה כבר קרה?! ובגיחוך קל הוא מעדכן אותי שהוא עשה קילו 110 האנג סנאצ'. שזה שיא חדש כאשר רק יומיים לפני זה עשה שיא חדש בסנאצ מלא של 102 (מזל שישבתי!).

המשכנו בתרגולים עם הליכת ידיים למקיסמום מרחק (האימון הראשון) ואז לאימון השלישי (Nasty Girls V2 – פיסטולים ועוד). יום אחרי, עשינו עוד כמה אימוני שגרה של מיומנויות, כוח ועוד מטקון שגרתי. יום מנוחה, וחזרה לאימוני היום השני של הריג'יונלס. בתקופת הכנה הזאת התקרבנו לאט לאט לישראל ורם. בלי קשר שהם חברה מדהימים להיות בקרבתם, יש להם נסיון שאין לא אחד אחר בארץ בקרוספיט. הוחלט לנסות להתאמן ביחד כמה שיתאפשר במהלך התקופה הזאת. אז יצא שביום שבת נסענו לקרוספיט ראשון לציון לבקר את רם ולבצע את היום השני. תרגלנו הנפות מתליה, ומשם עברנו לעשות את האימון של הטיפוס בחבל וריצה, וסיימנו עם "אימון ה-50" (מקצה מספר 6) – סה"כ יום עמוס ומוצלח. זוהר סיים את האימון בחבל ב-04:21, ואת מקצה מס' 6 עם 22 בוקס ג'אמפ. הרינג דיפס הקשו – אבל ידענו שאפשר לשפר.

יום אחרי זה הכנסנו את מקצה מספר 4 (21-18-15…) כמטקון בסוף היום והתוצאה לא הייתה משהו אבל בטיים קאפ. סגרנו שבוע עמוס עם המון אימונים. אחרי מעט מנוחה, הודעתי לזוהר שבסופ"ש הבא נתחיל לתרגל את הריג'יונלס במתכונת מלאה. חמישי בערב, התחלנו עם הנפה מתלייה של 105 קילו, ואז 26 מטר הליכה (לא מספיק להשלים את כיוון ההלוך בתחרות). מנוחה קצרה של רבע שעה שכללה חימום לאימון הבא. ועם שיפור של דקה וחצי והופעה מרשימה, זוהר סיים את המקצה מספר 3 ב-9:50. ניסיתי לדמות כמה שהיה ניתן את המרחקים של התחנות אחד מהשני כמה שהמועדון שלי אפשר בכדי ליצור הרגשה דומה לתחרות עצמה. סיימנו את היום הראשון בהצלחה. יום שישי בצהריים.

החימום מתחיל ומתארגנים ליום השני. זוהר הבחין בכאבים ברגל, אבל בכל זאת המשכנו להתחמם לקראת האימון. בחימום זוהר הגיע ל130 קלין בלי כאב ממש אבל בתוך האימון אחרי שני פרונט סקוואטים הכאבים ברגל גדלו ונאלצנו להפסיק את האימון. ועוד לא יצא שהפסקנו אימון. הלחץ נכנס. לא עכשיו! (שבועיים לפני האירוע שבשבילו אנחנו מתכוננים כבר חצי שנה). לקחנו הפסקה לאכול ולהירגע מכל הטירוף ואחרי שיחה ארוכה התברר שהלחץ משפיע על שנינו. אחרי ארוחה (בשרית) טובה והתאוששות מנטלית קבענו לשעה 21:00 במועדון – יום שישי בלילה, אבל אין ברירה. האימונים בוצעו עם שיפור בשני האימונים של היום השני, בשעה 22:30 בלילה.

יום שבת, יום השלישי והאחרון לתחרות. אימון ה- "50ים" הארוך, שזוהר אוהב. ולאחר מכן המקצה הארון – המתח ואוברהד סקוואט כאשר החימום מתחיל בשעה 12 והאימון עצמו מיד אחריו. עם שיפור של 13 חזרות המשכנו הלאה בהרגשה טובה, אבל המקצה האחרון היה נראה פחות מזהיר – עם העייפות הרבה זוהר התקשה להחזיק את המוט מעל הראש ונאלץ לחלק את הסט של ה-8 חזרות ל-3, לא מה שתכננו אבל ברגע האמת ידענו שיהיה טוב. סיימנו סוף שבוע של אימונים קשה במיוחד בהצלחה ועם הרגשה כללית טובה לגבי המקצים השונים. פיזית זוהר הרגיש טוב, עם כאבים עמומים ברגל שמאל. עם שבוע וחצי לפני הטיסה עברנו לתרגל דברים יותר טכניים – ריצות בין לבין תרגילים, החלפת פלטות, הליכה על הידיים למרחק, ויעילות כללית באלמנטים שבאימונים השונים.

הטיסה

קדימה לשבוע האחרון לפני התחרות. המשכנו באימונים שכללו מטקונים קטנים, הנפות, ומעבר על אלמנטים שונים, והנה יום שלישי הגיע, יום הטיסה. נפגשנו במועדון בצהריים כדי לעשות אימון אחרון. תרגלנו שוב כל מיני דברים ועברנו קצת על טקטיקות, חלוקה ועוד. כל אחד התפזר לביתו להתארגן לטיסה. היינו בשדה כבר בשמונה בערב ובאחת עשרה בלילה המטוס ממריא. יצאנו לסיאול.

עד שהמטוס לא היה באוויר, לא באמת הפנמתי מה קורה. במהלך תחילת הטיסה אני הסתובבתי אל זוהר ואמרתי לו: אנחנו טסים לריג'ונלס (עם מבט שמסרב להאמין).

חצי שנה של אימונים, אופן מטורף ו-RFA באמצע. חוסר שינה, אימונים מטורפים – כמה פעמים ביום, והתוצאה של כל זה אמורה לבוא לידי ביטוי בסוף שבוע אחד. קיוויתי שהורדת העומס מספיק טובה – כך שנוכל להציג את המפלצת (שהיא זוהר).

טיסה של 11 שעות ואנחנו שם – מה שאומר שיש זמן להרבה סרטים ולאוכל טעים בטיסה הזאת.

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X