בפינה של קרוספיט H-Team בחולון, יושב לו מארז לא קטן של ציוד סטרונגמן, מועמס ומוכן לעבודה. הוא מסודר כולו למטקון שבנוי על טהרת מקצועות האיש החזק. שק חול שמחכה שיזרקו אותו מעבר ליוק, קטלבלים כבדים עומדים מוכנים בשביל ה-Farmer Carry. זאת הפינה של אמנון, וכל המועדון יודע לא לפלוש לשם בטעות כשהוא שם. כמו קטר של רכבת, הוא פשוט לא יעצור. "הוא לא מסתכל עלייך, אז תזהר לא לעמוד בדרך שלו", אומרים לי.
אמנון הוא אמנון טל, אחד מחברי המועדון הותיקים יותר. את הדרך שלו בקרוספיט הוא החל לפני כ-4 שנים, כשראה אנשים רצים כחלק מהמטקון שביצעו. הוא התאמן באותו זמן בקאנטרי בחולון, והלך לראות מה העניין. שם הוא חבר לצבי פרידמן, הבעלים של קוספיט H-Team, שלקח אותו תחת כנפו ואימן אותו באופן אישי. כיום, אמנון עובד בעיקר עם תוכנית האימונים שפרידמן כותב לו, אבל חורג ממנה לעיתים קרובות.
התחלה חזקה
"אמנון הגיע מהעולם של ריצה למרחקים ארוכים, מרתון, חצי מרתון, דברים כאלה. עם זה מגיעות בעיות נוספות, כמו טווחי תנועה קצרים מאוד. ניסינו כל מיני דברים, אבל גילינו שאמנון נמשך מאוד לעולם של אימוני כוח. הדברים הקלאסיים שאתה מכיר: דדליפט, סקווט", מספר לנו פרידמן. אמנון מאשר אותו שוב ושוב. "יש לי תמונות מהתקופה שרק התחלתי להתאמן. אתה רואה בן-אדם שדוף".
אמנון ממשיך ומספר בעיקר שבחים על מאמנו, צבי פרידמן. "צביקה תן לי בית גם בזמנים הקשים, תמיד יש לך עם מי לדבר. בכלל, כולם פה חבר'ה מדהימים. צביקה התחיל תהליך לפני שנה ומשהו שהמטרה שלו היא לחבר בין אנשים, ואתה תראה שאנשים פה יושבים ביחד ומדברים ונוצרו פה חברויות".
התקופות הקשות שאמנון מספר עליהן הן קצת יותר קשות משנדמה לאנשים. "זה לא דבר קל להגיד, צביקה ועוד כמה בודדים יודעים. לפעמים כשיש לך כאב ראש, אתה מתחיל לחפש את ההסברים: לא שתיתי מספיק מים, הייתי יותר מדי זמן בשמש. כשראיתי שהוא לא עובר, הלכתי לרופא והוא שלח אותי לצילום ראש". הכאב ראש לא היה קשור למים אחרי הכל.
"גם ביוק ובפארמר יש את העניין של ייצוב של רגל-רגל, אבל זה עשה שיפור מדהים וזה ניכר גם בתוצאות הרפואיות שלו. יש אפילו איזשהו חיווט מחדש".
"אם בורא עולם ירצה"
"גילו אצלי גידול. יש אופציה לנתח, אבל אני לא מוכן. ניתוח אומר שצריך לסבול, ואני לא מוכן לזה. יש גם סיכוי להישאר משותק ונכה. אמרתי להם שלא". אמנון החליט בצורה נחרצת והחליט ללכת לטיפול לא-כירורגי. גם האפשרות הזאת לא הייתה פשוטה בכלל. "הטיפולים לא היו קלים. יום שהייתי נכנס לטיפול, הייתי מקורקע אחר כך. לא יכול לזוז. היו ימים שלא הייתי מגיע, ובימים שכן הייתי מגיע, הייתי יותר לבן מהקירות".
פרידמן התעקש. "הוא אמר לי לבוא לא משנה מה. אל תתאמן, תבוא לשתות קפה. תשב, תסתכל". אבל הטיפולים לא הועילו, והכאב שהם גרמו לאמנון היו יותר מדי. "אחרי הרבה התלבטויות, החלטתי, בצורה אישית לחלוטין, שאני סובל. סתם. אם זה היה עוזר, אז אולי. אבל אין לזה תוצאה חיובית. הפסקתי". פרידמן סירב להסכים עם זה, והשניים התווכחו. אמנון סגר את הויכוח בצורה הכי פשוטה: "אם בורא עולם ירצה לקחת אותי, הוא יקח אותי". הם סגרו שהוא ילך לבדיקת מעקב כל שלושה חודשים, ובזה תמו הויכוחים.
בעקבות המחלה הבעייתית של אמנון, פרידמן גילה שהם לא יכולים לעשות הרבה דברים. "בהתחלה הלכתי על הגישה האורתודוכסית, תרגילי יציבה ודברים בכיוון הזה. אבל הוא מהר מאוד נתקע בקיר. יש דברים שהוא פשוט לא יכול. ואתה צריך להבין, בתור מאמן, שיש דברים שלא יקרו. הוא לא יהיה יציב על רגל אחת, והמכרע שלו לא יראה כמו מכרע של כל אחד אחר, הוא לא יעשה ברפי כמו כל אחד. קפיצה בחבל לא הולך לקרות. יש דברים שאתה צריך להוציא מהרפרטואר שמכירים בעולם הקרוספיט".
מערכת היחסים בין אמנון לצבי עברה מספר גלגולים עד שהיא הפכה להיות מה שהיא היום. "הייתה תקופה שהייתי מענה אותו בעבודה חד צדית, והוא היה שונא את זה. הוא היה מקלל אותי מלא, ויכוחים כל הזמן", עד שנמצאה הבעיה. "גילינו שעל רוב הבעיות של אמנון אפשר לענות במרכיבי מעולם הסטרונגמן. זה גם לא היה בטוח בהתחלה, כי גם ביוק ובפארמר יש את העניין של ייצוב של רגל-רגל, אבל זה עשה שיפור מדהים וזה ניכר גם בתוצאות הרפואיות שלו. יש אפילו איזשהו חיווט מחדש".
"בתקופות רעות יותר רואים כשהוא מדדה ופחות יציב, אבל רואים את השיפור תמיד. האימונים שלו לא קלים וגם הצעירים כואבים בהם. שום דבר לא שובר אותו, הוא יסיים את האימון. אין דבר כזה לא לסיים. אין דבר כזה לוותר, הוא לא קיים בלקסיקון". והרוח של אמנון גם מצליחה למשוך את שאר חברי המועדון קדימה, כשמתאמנים צעירים ממנו, קובעים איתו אימון בתחילת השבוע, הוא מספר. "מישהו מתקשר אליי ביום ראשון ורוצה לקבוע איתי כבר בתחילת השבוע אימון ליום רביעי. 'אני לא אחראי עלייך', אני תמיד עונה להם".
#חזק_כמו_אמנון
ואמנון סחף איתו את החבר'ה הצעירים במועדון, מספר לנו פרידמן. "זה יצר תרבות בתוך המיינסטרים של המועדון. אמנון הוא לגמרי מוביל דעת קהל, הוא דמות מאוד חשובה במועדון. אמנון זה שם. כל אימן נצמד אליו צעיר שרוצה להתאמן איתו". "כשרואים אנשים שיכולים להיות סבא שלך, אבא שלך, זה דוחף". התמיכה הזאת מהצעירים יותר במועדון מעודדת את אמנון מאוד. "לגיל אין משמעות, זה עניין של רצון. תרצה – תעשה, לא תרצה – אל תעשה". "אמנון הוא אדם כזה שלא מפסיק ותמיד מסיים את האימון, לא משנה מה", מסכם את זה פרידמן. "בקורס L1 של קרוספיט, תמיד שולפים את השורה הזאת. הצרכים שלנו לא משתנים בצורה, אלא רק בעצימות. גם ללוחם סיירת וגם לסבתא שלך. במקרה הזה, הם עובדים באותה עצימות".
אך לאימונים התדירים של אמנון יש השפעות מעבר לכך, והקרוספיט עזר לו נפשית לא פחות מאשר פיזית. "נהייתי אדם חזק יותר, וחזק יותר מבפנים. כשאני פה אני עושה את מה שאני עושה הכי טובה. אדם שמשקיע מגיע לתוצאות האלה, אבל הרצון צריך לבוא מבפנים". מאז התקופה שאמנון התחיל להתאמן עם פרידמן, הוא מספר שהוא עלה 14 קילו של מאסה, לעומת האדם הרזה שהוא היה קודם לכן. "כולם מוצאים את המקום פה", אמנון מוסיף, "תעשה את מה שאתה יכול, ודוחפים את זה שקשה לו. מה שעשית לא נחשב אם לא עזרת למי שהיה צריך עזרה. הקבוצה, הקהילה, היא מה שחשוב".
אולי כתוצאה מכך, אמנון מעדיף לדבר שבחים על פרידמן ולא על עצמו. "אין לי זכויות יתר לעומת אחרים, למרות שאני תושב ותיק". מהעבודה הוא מגיע ישירות למועדון להתאמן. הוא הולך ברגל את כל חולון, ולאחרונה גם הוסיף שתי ריצות נפח של 7 קילומטר בשבוע. "ביום שישי הוא מתאמן עד מאוחר, ואז בשבת בבוקר הוא מגיע להתאמן לבד. הוא חי פה, יש לו מפתח, יש לו יד חופשית". להגנתו, מספר אמנון שהוא נשוי כבר 25 שנה, "אשתי כבר לא צריכה אותי יותר", הוא צוחק.
הקהילה בקרוספיט H-Team היא כנראה הדבר שמניע אותו יותר מהכל. כשאמנון היה צריך את זה, פרידמן אירגן את הקהילה והם הכינו לכבודו מסיבת הפתעה. "לא אמרו לי כלום, פשוט אמרו לי לבוא", הוא מספר, "זה נתן לי המן רוח גבית. יש לי פה בית – לפעמים אפילו יותר מהבית שלי, וזאת הגדולה של המקום ושל האיש הזה", והוא מחווה את ראשו לכיוון פרידמן.
הבית שצבי פרידמן בנה בחולון היווה קורת גג עבור רבים בקהילה שלו, וכנראה שעבור אמנון בפרט. זה מקום שעזר לו מאוד בתקופות היותר קשות של החיים, כשהוא היה צריך את זה יותר. בתמורה, הוא הפך עבורם לדמות, סמל, מישהו שיהווה להם השראה וידחוף אותם קדימה. לאחר שהוא מתמודד עם העולם שנמצא בתוך המועדון, הוא מספר שהוא יוצא מחוזק ומסוגל להתמודד גם עם כל השאר.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.