"The Gift of Injury" הוא רב מכר שנכתב על-ידי פרופסור סטיוארט מקגיל, מומחה בעל שם עולמי לביומכניקה של עמוד השדרה ובריאן קארול, אלוף עולם בפווארליפטינג שבאמצעות פרופסור מקגיל הצליח לחזור מפציעה קשה שספג ב-2012 והלך לשבור שיאי עולם בענף.
הספר שווה קריאה מעמיקה, ומכיל המון תובנות בנוגע לשיקום מפציעות ספורט וידבר יותר ספציפית לאלה מכם הסובלים מפציעות ספורט למיניהן (שלא נדע). הסקירה המעולה של Training Think Tank (למעלה) זמינה לתת לכם מבט עוד-יותר מעמיק.
בנתיים, הנה כמה ציטטות מהספר, שמכילות מסרים חשובים ביותר שכדאי לכם לעבד ולהטמיע:
"אתלטים מעולים הם לא בגדר הנורמה! חלק מהם פתחו 'קילר אינסטינקט' שברגע שמאמנים אותו וצוללים אל תוכו, ניתן לשחרר חיה למגרש התחרות. אחרים הם פריק גנטי שהמבנה הטבעי שלהם מוביל להצלחה בענף ספורט מסוים. רוב אתלטים המעולים הם שילוב של השניים"
זוהי הטיית תפיסה בסיסית שגוררת איתה המון השפעות לא בריאות.
באופן מודע או לא מודע, כולנו שואפים להיות "כמו אלה שבגיימס". ואם זה לא מספיק אנחנו צורכים מדיה חברתית שמראה לנו רק את רגעי השיא של אתלטים שונים בארץ ובעולם, שלכאורה שוברים שיא אישי חדש כל יום. אנחנו נוטים לחשוב שלהתאמן ברמות עצימות גבוהות ולהגיע להישגים, זה דבר של מה-בכך.
בפועל, זוהי נחלתם של אינדיבדואלים שמהווים אחוז מזערי מהענף שלנו, שפשוט מקבלים חשיפה שמנרמלת את ההישגים שלהם. מן הסתם, זה לא אומר שזה יהיה נכון לכל אחד לבצע שלושה סשנים ביום לאורך כל השבוע. לא כולנו ניחנו בגנטיקה המדהימה של פרונינג ודומיו ובטח וגם לא בסגנון חיים ובמוכנות המנטלית הדרושה על מנת להיות אתלט מקצועי ולהתאמן כאחד. וזה בסדר. רק צריך להכיר בזה.
"החליטו אם אתם רוצים להתאמן לכושר או להתאמן על מנת להיות אתלטים. הבריאות ושיעור הפציעות שלכם יהיו תלוים במידה רבה בבחירה שלכם. אתלטים מקריבים הרבה יותר משהבן אדם ה-"בכושר" הממוצע, חושב או שאי פעם ידע"
אפילו ברמה המילולית, בקרוספיט, ההמשגה הנכונה למתאמן, היא "אתלט" (וזה מתחיל בחוברת ה-L1). המונחים והמושגים שאנחנו עושים בהם שימוש, הם כאלה שלא יוצרים הבחנה ברורה בין הקונספט של להתאמן עבור בריאות לעומת להתאמן עבור הישגים ויוצרים האחדה שבה כולנו אתלטים. אבל האמנם?
בהכללה גסה, רובנו נוטים לכיוון האימונים עבור הישגים תחרותיים – אפילו מבלי לדעת! בעוד שבמבחן המציאות, לרובנו אין את המשאבים הדרושים על מנת להיות אתלטים אמיתיים – אם זה ברמת הקריירה, סגנון החיים והמנטליות.
"עבודה לקראת השגת ביצועים אולטימטיביים, וניסיונות לפרוץ את גבולות של מה שידעתם שאפשרי כהכנה לתחרות – או בעצם כל דבר שהוא מעבר לבריאות וכושר בסיסיים — היא מותרות ובהחלט לא זכות. להתעל בגוף שלך ולהתאמן ללא דאגה לעקרון של תנועה מיטבית גם מחוץ למכון, יכול להביא למצב שבו המותרות הזו נלקחת ממך במהירות רבה"
רק כשנלקחת מאיתנו היכולת לנוע ללא כאב וללא סייג, רק אז, אנו באמת מבינים את הפריווילגיה העצומה שיש לנו בידינו. בשביל שהמתנה תמשיך לתת, יש לעבוד גם מחוץ למכון ולתחזק את הגוף כמו המכונה המשומנת שהוא.
"כאב הגב שלי, לאורך השנים, הביא להיעלמות של האלמנט החשוב הזה מההכנה שלי. באופן לא מודע לימדתי את עצמי טכניקה שגויה ולאורך זמן רק המשכתי לפגוע בעמוד השדרה שלי בסקוואטים ודדליפטים, כשניסיתי להלחם בכאב. הכנסתי את הגוף שלי למצ השרדות מבלי להבין זאת"
יש כאן למעשה שתי נקודות שחשוב להתייחס אליהן: ראשית, החימום הוא חלק בלתי נפרד מהאימון שדילוג עליו בדרך כלל מתחיל שרשרת אירועים שלרוב יסתיימו בפציעה (אתם יכולים לקרוא על החשיבות של החימום במדריך המעולה של גיל ליאור). שנית, צריך להתאמן סביב, ולא "דרך" פציעות. אם אתם פצועים – אין סיבה הגיונית בעולם להמשיך עם תנועות מחריפות את המצב. התאמנו מסביב לפציעה ומצאו תרגילים אלטרנטיביים.
"אני אעז להגיד שהרבה אנשים לא מצליחים להשיב את בריאות הגב שלהם כתוצאה מחוסר ידע, אבל בעיקר בגלל העקשנות שלהם וחוסר הרצון שלהם לחרוג מהאימונים הרגילים שלהם תוך כדי זה שהם לא נותנים לעצמם רשות להבריא"
בין אם מדובר בפציעת גב או פציעה אחרת: צריך להבין שחוקי המשחק השתנו. ההרגלים שלנו הם הדבר הראשון שצריך לעבור טרנספורמציה, כשאנו רוצים להשתקם מפציעה. ואם ההרגלים שלנו כוללים אימונים אינטנסיביים ללא פשרות — אז ברור שמשהו שצריך להשתנות בשביל להחזיר את הגוף לאיזון. תנו לגוף שלכם את הרשות להבריא.
אם זה תפס אתכם, ואתם במקרה מתמודדים עם פציעה כלשהי או אפילו פציעת גב, תוכלו לקנות את הספר פה
מקווים שלקחתם מפה דבר או שניים להמשיך הקריירה שלכם.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.