Register

A password will be e-mailed to you.
[adrotate group="1"]

היי! למי שלא מכיר אותי, אני ולד אחד מהבעלים והמאמנים של רוז וואלי קרוספיט נס ציונה רחובות. 

זה אני שם למעלה, בהכי קשוח שלי ב-Ready For Action 2014ת'כלס, בקרוספיט אני קצת פחות משלוש שנים אבל בשביל הכותרת הייתי חייב לעגל ואני יותר קרוב לשלוש מאשר לשנתיים.

על אימונים והתקדמות

אומרים שבהתחלה ההתקדמות היא מהירה ואז ככל שאתה נהיה טוב יותר זה נעצר או יותר נכון, ההתקדמות נהיית איטית יותר. תשמעו, זה נכון, אין מה לעשות וזה מדע. מה שכן, כולנו כל כך רחוקים מזה שזה טירוף, מה שאני רואה על המתאמנים שלי ועל עצמי שגם אחרי שנתיים בקרוספיט אנחנו מפסיקים להתקדם כי אנחנו נהיים חכמים יותר ומחילים לסבך את עצמינו במקום פשוט לעשות ולאתגר את עצמינו כל פעם מחדש.

על מה בדיוק אני מדבר?

על זה שבכל תרגיל או תנועה שאנחנו עושים אנחנו מוצאים את איזור הנוחות שלנו, אם זה בדאבל אנדרס או בק סקווט זה לא משנה. אחרי שאנחנו מוצאים את איזור הנוחות אנחנו מפסיקים לאתגר את עצמינו ומתחילים לחרוש את האינטרנט בחיפושים אחרי שיטה או תוכנית מיוחד שתשפר אותנו בדבר כזה או אחר. הסוד היחיד הוא: פשוט לעשות את מה שאתם לא טובים בו ("ולד אתה גאון! איך לא חשבתי על זה?").

למה אני מתכוון באמת?

אתם הגעתם לבוקס ואחרי חודש מאז שלקחתם חבל קפיצה לידיים אתם קיבלתם הסברת מהמאמן על איך מבצעים סינגל ודאבל אנדרס (לקפוץ קצת יותר גבוה מאשר בסינגל, לא לכופף ברכיים – לקפוץ מהקרסול, ידיים בקידמת הגוף, סיבוב מהיר של החבל). והנה, אתם שולטים בסינגל אנדרס (קפיצות בודדות רגילות) לפחות כמו מוחמד עלי ואפילו מצליחים לעשות דאבל אנדר (הקפיצה הכפולה) אבל לא מצליחים לחבר דאבלס.

בדיוק ברגע הזה אתם מצאתם את איזור הנוחות שלכם, מכאן והלאה אתם הפסקתם לנסות אפילו לחבר דאבלס. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מדבר על מה שכל מאמן יגיד לכם – "תישארו 10 דקות אחרי האימון ותתרגלו", לא לא!

הרבה יותר פשוט מזה. אני מדבר על זה שברגע שיהיה לכם אימון עם דאבל אנדרס, במקום לשים לעצמכם מטרה בסגנון: "פאק איט, לא משנה מה תהיה התוצאה שאני ארשום על הלוח אני הולך לנסות לחבר כמה שיותר חזרות של דאבל אנדרס" אתם מתפשרים ועושים את מה שאני קורא לו: "סינגל-סינגל-דאבל-סינגל…" – מה שבדיוק נוח לכם. ברגע שאנחנו מפסיקים לעשות דברים שאנחנו לא 100% מרגישים בנוח איתם, ההתקדמות שלנו עוצרת. אותו הדבר עם כל תנועה אחרת. למישהו זה קורה עם דאבל אנדרס ולמישהו זה קורה עם מאסל אפס. בתחילת דרכינו אנחנו לומדים ומצליחים כל כך הרבה כי אנחנו לא חושבים יותר מדי ועושים. לא מתעסקים יותר מדי במה יעיל ומה לא, פשוט עושים, אי שם בדרך אנחנו מאבדים את זה ומתחילים לחשוב ולנתח יותר מלעשות, וזו הסיבה הכי גדולה להתקדמות איטית.

איך אני אדע שעכשיו אני מסוגל לעשות בחזרה יותר בלי להישרף אם אני רק דואג לתוצאה ולא מנסה אפילו?

תפסיקו לחפש שיטות ותתחילו לעשות. תבחרו תמיד את הסקיילינג הכי קשה שאתם יכולים לבצע גם אם זה אומר שהתוצאה בסוף תהיה לא משהו. קחו סיכונים עם התוצאה שלכם. אתם חייבים להפסיק להתייחס לכל אימון כמו ל-"בנצ'מארק", לא כל אימון זה מבחן. בסופו של היום ז משתלם. ולגבי הסקיילינג תמיד ניתן להתייעץ עם המאמן.

להקריב טכניקה עבור תוצאה

האשליה הכי גדולה שקיימת בפלנטה. כשאנחנו אומרים לעצמינו : "אני יודע שאני לא עושה את זה טוב אבל ככה נוח לי" או "ככה אני אסיים את האימון מהר יותר". זה בולשיט, אין תרגיל או תנועה, שאם תבצעו אותו עם טכניקה לא טובה הוא יהיה קל יותר, אולי ככה זה ירגיש בסיבוב הראשון אבל בהמשך, זה לא יעיל ,זה רק עוצר את ההתקדמות. חוץ מזה, זה מתכון לפציעות. אני לא מתכוון למצבים בהם הדופק שלכם בשמים ואתם לא שמים לב לטכניקה, בשביל זה יש מאמן שיצעק עליכם ויזכיר, אני מתכוון למצבים בהם אנחנו במודע מבצעים דדליפט כמו חתול כועס עם גב עגול.

תתחילו לעקוב אחרי האימוני שלכם

זה קשור למה שכתבתי קודם. אם אתם לא זוכרים עם איזה משקל עשיתם שבוע שעבר את ה5 חזרות בק סקווט כי לא רשמתם, תעשו לי טובה, אל תבזבו לי או לעצמכם את הזמן, תעשו מנוי בסטודיו סי איפה שתקבלו מגוון של חוגים מתחת למזגן ועם מוזיקה אנרגטית. מאמן הוא לא מדריך ולא אמא שלכם, מאמן הוא מאמן ואם למתאמנים אין מספיק אחראיות לעקוב אחרי תוצאות של עצמם, אני לא רואה סיבה להשקיע באותו המתאמן.

לא רק "Swag" – על ציוד הקרוספיט שלכםציוד לאימוני קרוספיט

נעליים

תחליפו נעליים כל 6-8 חודשים, אין לכם מושג עד כמה זה חשוב. אנחנו עובדים המון ,רצים, קופצים, עובדים עם משקלים. סוליה של כל נעל ספורט עשויה מספוג (מפשט את זה עד כמה שאפשר) שאמור למנוע זעזועים, אחרי 8 חודשים של קרוספיט 3-4 פעמים בשבוע אפשר לזרוק את הנעל לפח גם אם חיצונית הנעל נראית טוב. אותו הספג של הסוליה נדחס ומאבד לגמרי מהיכולת שלו לספוג את הבוקס ג'אמפס שלכם.

כפפות

יש סיבה אחת להשתמש בכפפות. וזו רק אם לא טיפלתם בידיים שלכם בזמן והידיים נקרעו, קורה. אם זה המצב – תשתמשו בכפפות. לרוב כפפות פשוטות של פועלי בניין עושות את העבודה. לפני שאתם רצים לקנות ככפות, פשוט תשקיעו זמן בלטפל ביבלות בידיים, תחזיקו את היבלות קשיחות אך כמה שיותר שטוחות, איך שלא תסובבו את זה, לעור שלנו יש את האחיזה הכי טובה. בגדול אנחנו מתחילים לקרוע את הידיים אחרי 60 חזרות של מתח. באמת, פעם הבאה כשתעשו אנג'י, תזכרו במה שאמרתי, העור נקרע אחרי 60 חזרות, לא לפני.

חבל קפיצה

חבל הקפיצה הוא בגדר ה-"נשק האישי" של כל אחד, מי שמגיע לאימונים בלי חבל מזלזל במה שהוא עושה. תשחקו עם האורך, לרוב יותר קל ללמוד לקפוץ על חבל שמרגיש לכם טיפה ארוך, אם הזמן תתחילו לקצר.

על תזונה, שינה ותחזוקה שוטפת

שינה – תהיו חקלאים, לא ברמנים

חקלאי מתעורר עם הזריחה והולך לישון עם שקיעה. ברמן חי חיי לילה בלי סדר. לשעון הביולוגי שלנו יש חשיבות, שינה טובה תשפר אתכם באימונים ובחיים. אני כותב את זה בלילה, כי ל תמיד יוצא כמו שאנחנו רוצים, במקרים בהם אתם לא ישנים מסודר או מספיק, תעשו הפסקות שינה, תשלימו שינה באמצע היום, גם אם זה ל-20 דקות, זה עוזר, בדוק.

zone-diet

על תזונה

לא אכנס לזה יותר מדי. בגדול – זה מאוד מאוד חשוב! קחו את עצמכם בידיים!

לא משנה איזו שיטה ניסיתי אם זה פליאו, תזונה קטוגנית, דיאטת זון או אורז-טונה-חזה עוף, כל עוד התזוה שלי לא הייתה מפוצצת בפחמימות הרגשתי טוב. כמו כן לא משנה מה הייתה השיטה שאכלתי לפיה זה עבד בהתחלה ואז זה התחיל להרגיש כאילו שום דבר לא משתנה. לא הביצועים ולא האחוזי שומן ולא הרמת אנרגיה ביום יום עד שעושים יומן ומתחילים לעקוב אחרי המאקרו (פילוח כמויות חלבון, פחמימה, שומן). ברגע שמתחילים לעקוב במדויק, מוצאים את כל הסיבות ללמה זה לא עובד יותר. לדוגמה, מצאנו שאנחנו אוכלים קילו שקדים ביום.. ממ, אולי זה הסבר מצויןי ללמה אחוזי השומן שלי לא יורדים ויש לי עצירות?

אז בקצרה:

  1. תעשו לעצמכם טובה ותתחילו לנהל מעקב אחרי מה שאתם מכניסים לפה.
  2. לא משנה עד כמה אתם מתמידים, עוקבים ומסודרים מבחינת התזונה כשמציאים לכם לשתות בירה או לטעום עוגה שמישהו הכין במו ידיו, תשתו ותטעמו. כמובן שתמיד אפשר לשחק עם כמויות. אין דבר גרוע יותר מלהיות הדושבאג שמוותר על בירה עם חברים בגלל שתכנית התזונה שלו לא מרשה לו.
  3. תוספים: אומגה 3 ומגנזיום – חובה, הם עושים פלאים. מה לגבי אבקות חלבון ודומיהן? אבקת חלבון איכותית זה מעולה, לפעמים הלו"ז היומי שלנו לא מאפשר לאכול איך שאנחנו רוצים אבל לפני הכל אתם צריכים להבין ששום אבקה, תוסף כזה או אחר לא ישנו שום דבר אם התזונה שלכם לקויה.
1 2

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X