על ג'ימנסטיקס וקרוספיט: מסקנות מאליפות ישראל 2014 בהתעמלות-מכשירים

בשבת האחרונה התקיימה אליפות ישראל בהתעמלות-מכשירים לנוער ובוגרים (ללא מתחרים מחו"ל בגלל המצב הבטחוני).

הייתה זו הפעם הראשונה שישבתי בקהל, כצופה מן המניין ולא כמתחרה… לאחר כ-22 שנים בהן התחריתי בארץ ובחו"ל, במגוון של תחרויות – מאליפות ישראל, דרך אליפות אירופה הפתוחה ועד למכבייה המפורסמת.

אז נכון, אני מודה, רעדו לי הרגליים והלב הרגיש צביטה, לא במובן הרע של המילה – הרי שיכולתי לקחת על עצמי את האופציה כן להתחרות, אבל יש חיים, ועבודה, ולימודים, ובמדינה שלא ממש משקיעה בסוגי ספורט מסוג אלה (ובעצם בשום ענף חוץ מכדורגל וכדורסל – בלי משהו אישי נגד הענפים הללו), קשה מאוד להמשיך להתאמן פעמיים ביום, כל יום, 3-4 שעות כל אימון שביניהם צריך לאכול נכון, לנוח בצורה מספקת, ובעצם לבצע שלל פעולות שסובבות סביב תחזוקת הגוף, האימונים וכו'.

שנים שאני שומע "וואו אתה מתעמל? איזה יופי… אני מת/ה על זה באולימפיאדה" ותמיד ניסיתי להביא אנשים להבנה של "בואו תראו…זה קורה פה, ולא בכל 4 שנים, אלא כל הזמן… אם תעזרו ותתמכו יהיה קל יותר מול הבירוקרטיה והפוליטיקה, הענף יקבל רוח-גבית ומשם כסף והשקעה גדולה יותר, והספורטאים שנותנים את נשמתם, זמנם וכוחם יקבלו את הכבוד וההערכה שכ"כ מגיעים להם!" – אבל, זה לא ממש עזר.

פה נכנס הקרוספיט לתמונה (פה חשדתי!).

השנה לא הייתה זו הפעם הראשונה שפרסמתי את המאורע ברשתות החברתיות, שרציתי שאנשים מהרחוב, קרובים או רחוקים, יבואו להיות קהל ולעודד, ולהנות, ולהרגיש את האווירה של קהל בתחרות ג'ימנסטיקס, ולעזור לספורטאים עם מוטיבציה מוגברת ואדרנלין כך שהתחרות והביצועים בה יעלו שלב ויהיה מעניין. אז מה הקשר בין ההקדמה הזאת לענף ההתעמלות ובכלל לפואנטה שאני מנסה להגיע אליה אתם שואלים? אז ככה:

השנה, בשונה משנים עברו, פירסמתי את עניין התחרות בקבוצה הייעודית של קרוספיטי ישראל!

קיבלתי המון הודעות וטלפונים ממגוון אנשים, את חלקם אני מאמן בג'ימנסטיקס באופן קבוע, לחלקם העברתי סדנאות, חלקם מכרים אך את רובם איני מכיר… ובכל זאת- שאלו, התעניינו, רצו לדעת יותר. ידוע ששיטת האימון של "קרוספיט" מבוססת בעיקרה על שילוב בין הרמת-משקולות להתעמלות-מכשירים, וזה נכון שגם כיום – לאחר שהשיטה רצה כבר מספר שנים – עדיין  החלק של הג'ימנסטיקס בתוך הקרוספיט הוא מזערי יחסית ומסתכם ב-3 תרגילי בסיס, קשים ומורכבים אומנם, אבל בסיסיים מאוד מזווית ראייה "התעמלותית",אבל זה בכלל לא האישיו.

• המודעות של אנשים לענף עצמו, לקושי שלו, ליופי שבו, לאומנותיות שממנה מורכבות תנועותיו.
• ההבנה העמוקה שתרגילי משקל-גוף הם קשים ומסובכים (וקשים למדידה) אך כ"כ קריטיים בבניית גוף חזק, בריא וחיוני.
• ההערכה שמגלים אנשים כלפי מי שמגיע מהענף וגדל בו ושולט בתנועות – הערכה כנה ואמיתית של הזדהות (לאחר נסיון על טבעות או בעמידת-ידיים) ולא הערכה של "וואו" ריק מתוכן והבנה.

כל אלו ועוד הם הודות למייסד-היזם של שיטת הקרוספיט (שאגב, גילוי נאות שאולי לא יפתיע רבים אם חושבים על זה: גרג גלסמן הגיע גם הוא מענף הג'ימנסטיקס, כמתעמל שגדל בענף וכמאמן).

אך יותר משיטה, כל אלו הם הודות לאנשים!

האנשים האלו הם אתם!

אלכסנד שטילוב בפעולה (קרדיט צילום: נועה כפרי -ויקימדיה)

אלו שיוצרים קהילה תומכת, מגובשת, חזקה, קהילה שבזכותה אולם ההתעמלות מתמלא עד אפס מקום! כזו שבאמת רעבה לדעת עוד על כושר בכלל והתעמלות בפרט, כזו שכשציך היא נמצאת.

אני בתור מאמן התעמלות-מכשירים (ומוסמך LEVEL 1 בקרוספיט) גאה ושמח על השינוי התודעתי שקורה בזכות ההתפתחות של הקרוספיט בארץ, וזה לא סתם שינוי אלא שינוי עמוק ואמיתי של מעבר מ-"אני רץ אז אני בכושר" ל-"בוא נעשה אימון מגוון שיכלול את כל מרכיבי הכושר הגופני כדי לבנות גוף חזק, יעיל ובריא, שמסתמך על עצמו בלבד, ללא מכשירי עזר ומכונות, שמפתח ומחטב את הגוף כדרך-אגב, כתוצר לוואי של כושר אמיתי ונכון ולא כמטרת ניפוח בלבד של גוף חלש והבטחה לפציעות עתידיות".

אני מודה – בהתחלה (לפני כשנתיים) הסתייגתי, צריך להבין שאני בא מענף מאוד קיצוני בדרישות שלו, ענף שבו התנועה המלא והמושלמת היא הנכונה, עם רגליים ישרות ומתוחות, פוינטים, מרפקים נעולים, דיוק מקסימלי.ענף בו המטרה היא התמקצעות במלוא מובן המילה, להיות הכי טוב שיש, ללא בינוניות, ללא נגיעה בשחיה, ריצה, או משקולות, אלא נטו מקצוענות בתחום עצמו. ברגע שראיתי מישהו מבצע "קיפינג פול-אפס", ישר פסלתי על הסף את השיטה כולה.

אבל לאחר זמן מה, ועם קרוספיטרים מהמובילים בארץ, נחשפתי יותר לשיטה (חייב זאת לתמר מרקלסון המדהימה מקרוספיט TLV וויקי שופלצוב), פתחתי את הראש ויצאתי מהריבוע הקיצוני של ספורט תחרותי מקצועני וראיתי צדדים אחרים – ובעיקר את הרצון והרעב של המאומנים החדשים שלי מהענף "החדש" ללמוד, להבין, להתקדם, להצליח, בלי לוותר!

זו הייתה הנקודה בה החלטתי להתמקצע בתחום, לתת את כל מה שאני יודע ולעזור לאנשים שעוסקים בכך, שכל כך רוצים להצליח "מאסל-אפ", הליכה על הידיים, דיפס ואפילו סלטות והחזקות גוף שונות שלא היו מביישות מתעמלים ברמה (צלבים על הטבעות, פרונט-לבר ובק-לבר, פלאנצ'ים, ועוד ועוד).  אז חקרתי על השיטה, התחלתי להתאמן על-פיה (אצל רם, ישראל ואסף המקצוענים בקרוספיט ראשון לציון), טסתי לברצלונה וקיבלתי הסמכה בינלאומית, ובעיקר התחלתי להעביר סדנאות ואימוני ג'ימנסטיקס (אצל אורן שניידר ודורון פרילוק) ולהעלות סרטוני הדרכה שיעזרו לכל מי שרק מתעניין בתחום ורוצה להשתפר!

(ויקימדיה)

נכו – יש המון עבודה מבחינת ג'ימנסטיקס בקרוספיט, כאשר שורש הבעיה טמון ברצון לסיים WOD במהירות ולהצליח אלמנט "התעמלותי" אבל על חשבון טכניקה שגויה ולא נכונה — ואני לא מדבר על האינטנסיביות והעצימות הגבוהה של האימון אלא על ביצוע נטו לא נכון בשילוב עם העובדה שאין מאמני התעמלות מקצועיים שיכולים להיות בכל מועדון, להדריך, לתקן ולשפר – מה שנובע ממחסור של בעלי מקצוע כאלו בכל הארץ (אבל זה בכתבה הבאה!).

בשבת, בתחרות, עמדתי וצפיתי, הרגשתי את הקהל ואת התגובות, בין המחיאות כפיים של עומרי פלד (החלוץ בארץ בתחום מקרוספיט הרצליה) לשריקות העידוד של יונתן שווייצר (איש יקר עם אהבה בלתי מוסברת לספורט מקרוספיט ת"א), יצא לי לדבר עם כמה חבר'ה מהמועדונים השונים, כולם נהנו והיו עם עיניים זורחות, עם מוטיבציה חדשה ומוגברת לאימונים. חלקם אפילו שאלו והתעניינו על אימוני ג'ימנסטיקס תחרותיים לילדים שלהם, אמרו שכיום מבינים כמה זה חשוב מגיל צעיר, לא משנה במה יעסקו אחר-כך — הקניית משמעת ומסגרת תחרותית מגיל צעיר, ערכים של כבוד למאמן, למכשירים ולבוצה, כח, מהירות, זריזות, שליטה, איזון, גמישות, כח-מתפרץ, דיוק, סבולת, קואורדינציה, ועוד.

כל אלו הם "קרוספיט" ובזכות השיטה המופלאה הזו הדור הבא יהיה חזק יותר, בריא יותר, יעיל יותר וטוב יותר – בהכל!

תודה לכל מי שהגיע לתחרות! חיממתם לי ובעיקר למתחרים את הלב!

בהצלחה בהמשך!

תגובות