מעל הראש

יום שישי מגיע ואיתו ההתרגשות הגדולה לקראת ההכרזה על אימון 14.2 ב-Open.

OHS ו -C2B הם התרגלים הנבחרים ואני הייתי אופטימי לאור הבחירה של החבר'ה שם שיושבים ומנהלים את הקרוספיט.

אז מה אם עדיין לא יצא לי בחיים לעשות אובר-הד סקוואט? הסנאץ' שלי סבבה ואני עושה 80 בק-סקוואט, כמה כבר זה יכול להיות קשה? ושלא נדבר על צ'סט טו בר. עושים את הקיפ קצת מהיר יותר ומשיגים יותר גובה – חתיכת עוגה (פליאו, תרגעו).

שלא כמו באימון הקודם, הפעם אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות יותר. אין מצב שאני לא מסיים לפחות עם 40 חזרות (שהם סיבוב אחד). כשהגעתי לבוקס וראיתי מה העניינים, התחלתי בהורדת הציפיות והסכמתי עם עצמי שגם 20 חזרות יספקו אותי לגמרי.

התחלתי בחימום ופתחתי את הצירים החשובים בגוף לקראת מה שעתיד להגיע ותוך כדי אני מבין שאם אני בכלל אגיע לקטע של המתח אני אהיה מבסוט לגמרי. לא קל העניין הזה של סקוואט מעל הראש. בטח לא בפעם הראשונה.

הדופק עלה, הכתפיים מוכנות, הזיעה כבר יוצאת כי איכשהו אנחנו במרץ אבל חם בחוץ לפחות כמו אוגוסט והשופט שלי (דייויד יא מלך) מסמן שהגיע זמני. אני ניגש למוט ומקבל הוראות אחרונות לקראת מה שמצופה ממני באימון. ואז הגיעו להן שלוש המילים הנוראיות האלה: שלוש, שתיים, אחת.

הבנתי כבר שמשקל הזה לא יעלה בסנאץ' ואם כן אז הכתפיים שלי לא ישארו במקום. במקרה הזה – קלין ופוש פרס. המוט נמצא מעליי ומרבית הכוח שלי עובד קודם כל על יציבות. טיפה של מחשבה לא עברה לי בראש לגבי מתי ואיך לעזאזל אני יורד עכשיו לסקוואט. רק אחרי שהתייצבתי הרשתי לעצמי להתחיל לרדת טיפה ולבדוק את המצב. אני למטה ואני מבין שהמוביליטי שלי על הפנים, אבל זה לא חשוב עכשיו ומה חשוב זה לפחות לסיים את החזרה היחידה הזאת. בזהירות רבה הצלחתי לעלות למעלה ואז עשיתי דבר נורא וזרקתי את המוט.

ניערתי קצת את הידיים וניגשתי מהר כדי לעשות עוד חזרה. זה עבד לי שוב עוד פעם אחת אבל ביתר הפעמים אני די בטוח שמישהו מיסמר את המוט לריצפה ואפילו את קלין בקושי הצלחתי לעשות. הבנתי שהיום אני כבר לא אעשה מתח אבל היי, לפחות השגתי סקיל חדש ו-PR  של 45kg OHS 1RM.

תגובות