הטקסט מיועד בעיקר למאמנים שבנינו אך מתאים גם למתאמנים שמתקשים למתוח את הקו המתאים בין חברות ליחסי מאמן-מתאמן ובכך מפסידים הדרכה שיכולה להניב תוצאות טובות יותר!
מטרתנו כאנשי מקצוע בספורט, כמאמנים, היא ליצור שינוי משמעותי אצל המתאמנים שלנו ולא להיות החברים הכי טובים שלהם. מכירים את הקלישאה שאומרת שאם יש לך שונאים אתה עושה שהו נכון? אמירה זו נמצאת בקצה הספקטרום (כאשר בקצה השני אנחנו גם מאמנים וגם חברים הכי טובים של המתאמנים) אך יש בה גם קורטוב של אמת. וודאי שאיננו רוצים שהמתאמנים שלנו ישנאו אותנו… אז איך בכל זאת מוצאים את האיזון הנכון, התמהיל המוצלח והמתכון המנצח שיצור קשר בריא ונכון בין מתאמן למאמן?
צילום: קרוספיט פתח-תקווה.
ראשית כל, בתור מאמנים אנחנו חייבים ליצור סדר עדיפויות ברור כאשר אחריות מקצועית בראש! בואו נעשה סדר- תפקידי המאמן הן:
– לעזור למתאמנים לזהות מהן המטרות והיעדים שלם וללוות אותם בדרך להשגתן בדרך המהירה הבטוחה והמהנה ביותר!
– לספק למתאמנים את הכלים, הסביבה וההדרכה המתאימים בכדי להשיג את המטרות.
– להיות בשליטה: להוביל את התהליך בלי לתת לגורמים חיצוניים להשפיע על המיקוד של המתאמן במטרות.
בהרצאה שהתקיימה בבוקס, דיבר רץ האולטרה והפסיכולוג הקליני קובי אורן על לקחים לחיים שניתן ללמוד מהצורה בה אנחנו רצים ומתפקדים בתחרויות. ואכן, גם בתור מאמני ספורט לפעולות שלנו יש השלכות אשר זולגות גם למשיקים אחרים בחיי היום-יום של המתאמנים שלנו. כאשר לוקחים זאת בחשבון, חשוב ליצור סביבה אשר מדגישה שאין קיצורי דרך! הבטחות שוא לתוכניות אימונים קסומות של משפט אחד ("5 ק"ג תוך X שבועות", "שיפור בבק סקוואט של 15 ק"ג תוך Y ימים" וכו') יכולות ליצור אכזבה ומפח רוח אצל המתאמנים כאשר יתבדו מאוחר יותר.
פעמים רבות ניגשים אלי מתאמנים לאחר אכזבה מסוימת. פציעה או מתיחה שמגבילה או משביתה למשך זמן ממושך, ביצוע לא טוב של אימון מסוים או תחושת תקיעות למשך תקופה מסוימת של אימונים. לכולם אני אומר את אותו הדבר: אם הפסדת, אל תפסיד את הלקח (דלאי לאמה). או במילים אחרות, אם לא נלמד מהמפלות ורגעי השפל שלו אנחנו נידונים לחזור על אותן טעויות. הפחד ואי הרצון להכשל טבועים בנו, אך כשאנחנו בתחתית זוה תמיד הזדמנות לצמיחה!
שורה תחתונה? יש ואין. העיסוק בספורט חובבני ותחרותי הם תהליך למידה מתמשך בעיני. מרביתם המכריע של המתאמנים שלנו לא מתפרנסים מהעיסוק בספורט ועבורם זוהי דרך חיים בריאה וטובה יותר (מעבר לרווחים הפיזיולוגיים והבריאותיים). תפקידנו כמאמנים היא להציב את המתאמן, את בריאותו ואת היעדים שלו בראש סדר העדיפויות. גם אם הדבר אומר להיות מאמן ולא חבר או סחבק.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.