עצרתם לחשוב אי פעם מי האדם שחשב על ה-Barbell? על פניו מדובר סה"כ בהמצאה לא גאונית עד כדי כך, סה"כ מוט ברזל שמאזן משקלים זהים בכל צידו, אבל תאמינו או לא – מדובר בהמצאה שעברה דרך מעניינת ובאמצעותה אפשר לראות איך אנשים נהגו להתאמן בעבר, לפני שכושר נהיה נחלת הכלל.
"היי, זה כבד! בואו נרים את זה כמה פעמים!"
ישנם דיוחים שונים לגבי ראשית אימוני ההתנגדות באמצעות משקל, כאשר הסינים ההודים והמצרים כולם מציגים עדויות בנוגע לראשית התחום בתרבותם. למרות זאת, היוונים מגיחים משום מקום ומנצחים בקרב עם תיעוד מדוקדק לשימוש במשקל בתצורות שונות כחלק מאימון גופני. נראה שכבר במאה החמישית לפנה"ס היוונים עבדו עם משקולות יד – שהיו מאוד דומות ל-Dumbells שאנחנו מכירים, איתם הם ביצעו שני תרגילים – מכרעים (Lunges), כאשר המשקולות מוחזקות בגובה החזה, ו-"כיפוף וישור של היד" – כן כן, יד קדמית או בלעז – Bicep Curls. למשקולות האלו הם נהגו לקרוא "Halteres".
ממה שידוע להיסטוריונים, היוונים אהבו לעסוק בפיתוח גוף דרך עבודות התנגדות שונות, כאשר הרומאים במרוצת השנים העתיקו מהם את השיטות אימונים ולקחו אותן לכיוון של כושר נטו וביצועים. ישנן אגב עדויות לא מעטות בנוגע לשימוש של נשים במשקולות כחלק מאימוניים גופניים עתיקים.
המאה ה-19 הכילה בתוכה איזכורים נוספים לאימוני התנגדות באמצעות משקל כאשר משקולות היד או ה-Dumbells הופיעו באירופה ואף באמריקה. במקביל, החלו טרנדים שונים של הרמת משקולות, כמו האלות האינדיאניות – כן כן, אנשים היו מרימים אלות אינדיאניות ענקיות בתבניות שונות בכדי להתחזק ולגדול.
האבולוציה של המשקולת
עד המאה ה-19, תחום הרמת המשולות צבר מספיק פופולריות ברחבי העולם, אך המוט כפי שאנחנו מכירים אותו היה ידוע רק בחלקים מסוימים באירופה ואחד מהאיזכורים הראשונים מגיע מצרפת – הכירו את היפוליט טריאט, צרפתי חזק שכבר בגיל 22 שקל 90 קילו והתנשא לגובה של 1.80 – יחס לא רע בכלל שלא היה דבר שבשגרה במאה ה-19.
כמעט מראשית חייו היפוליט השתכר בתור אקרובט נודד שהופיע עבור כספים בהצגות, ובהמשך החליט לעבור לענף הסטרונגמן. בשנת 1840 הוא פתח מכון בבריסל שבבלגיה ולאחר מכן חזר לצרפת ופתח מכון שהיה נחשב עצום ביחס לאותה תקופה. למרות שלא ידוע שטריאט הוא הממציא של מוט המשקולות, ציור מממכונו משנת 1854 מציג את המוט בפעם הראשונה הידועה בצורה מאוד מגושמת ובטח לא איך שאנחנו מכירים.
כפי שניתן לשים לב, המשקולות הללו היו מקובעות מבחינת משקל ולא היה ניתן להעמיס עליהן משקלים שונים. למרות זאת, השימוש בהם היה נרחב בחוגי קהל המתעמלים ועפ"י עדויות טכניקות הבסיס לא השתנו יותר מידי כאשר עבדו איתן בתנוחות מוכרות לנו – Front Rack, Back ו-Overhead. במקביל, גרמני בשם אדגר מיולר, פיתח אט אט שיטת אימונים בשם "Turnen" שכללה איונים עם מוטות ברזל בעלי משקל משמעותי. במכון של טריאט אגב, נהוג היה שהכדורים בצידי המוט יהיו עשויים מעץ!
מוט המשקולות קיבל את שמו הלועזי- ה-Barbell, בכתב עת בנוגע לאימונים גופניים בשנת 1870 ע"י כותבת בשם מדאם ברנאר (Brennar) בה התייחסה למוט לראשונה בתור Barbell (שילוב של מוט- Bar עם המילה הידועה Dumbell).
אט אט, החלו שיכלולים בתחום בניית המשקולות עצמן, כאשר עברו מעץ ליציקות ברזל ולעופרת. פריצת דרך בתחום הושגה דרך סטרונגמן אמריקאי בשם גורג' וינדשיפ אשר בנה מתוך אתגר משקולת עם אופציה להגדלת המשקל שסחבה באמצעות פלטות ולמעשה היה הראשון לעשות זאת, ובו זמנית רשם א המצאתו בתור פטנט של ממש. בהמשך, השנים ראו את הקמתה של חברה אמריקאית בשם Milo Barbell, ששיווקה לראשונה משקולות עם אופציית טעינה לאדם הקטן ולא רק למשקולנים וסטרונגמנים למינהם. הגרסה הראשונה של המשקולות של החברה, הייתה כ"כ מגושמת שכלל הלקוחות התלוננו על כמות הזמן שנדרשה להעמיס משקל בעוד שהמשקל המקסימלי שהיה ניתן להעמיס היה 50 קילו.
בהמשך, לחברה קמו מתחרים שונים שחלקם הציעו פיתוחים ותוספות למוט. בגרמניה, גוז'ף מרקל המציא מוט משקולות שהיה ניתן להעמיס עליו "דיסקיות" (ככל הנראה – פלטות צרות יותר) וללא דיחוי הפטנט הועתק ע"י חברות גרמניות אחרות ועבר לייצור המוני. שנים לאחר מכן, בארה"ב סמואל סטוקברגר מאוהיו רשם פטנט למוט גמיש יותר לצורך אימונים, בעל אופציות אחיזה והעמסה נוחות וסוגרים מתאימים. 1928 סימנה את השנה בה העולם ראה את המוט האולימפי המודרני כפי שאנו מכירים אותו, שכיכב באולימפאידה של אותה שנה באמסטרדם שבהולנד.
מקווים שהשכלתם ולמדתם דבר או שנים על מוט המשקולות שלכם. עכשיו לכו להרים!
תמונת השער צולמה ע"י מורן דנקנר.
לקריאה נוספת: History of the Barbell by Jan Todd.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.