תכנון מבנה התחרות
מספר שבועות לפני הריג'יונלס, דייב קאסטרו העלה דגם אשר הציג את אופן תכנון האולם לקראת התחרויות האזוריות, והראה את ההשקעה הזאת שוב עם הריג המפלצתי בקארסון, אשר נקרא בשם החיבה "זאוס". אך זה לא הכל, ולתכנון התחרות יש ערך עצום גם מבחינת הקהל, והיכולת של הקהל ליהנות מהצפייה במשחקים.
1ב. כל האימונים של קאסטרו יתחילו כאשר המתחרים צריכים להגיע לנקודת ההתחלה שלהם – המתחרים יעמדו ביישור קו ויאלצו להתחיל בריצה לקראת מה שיהיה האימון שלהם. החוק הזה היה בולט במקצה הליכת הידיים בריג'יונלס בו המתאמנים היו צריכים לרוץ לנקודת ההתחלה ורק משם להתחיל בהליכת הידיים, להגיע לנקודה בה התחילו, להסתובב וללכת חזרה על הידיים עד לנקודה אליה רצו, ולאחר מכן רצו חזרה לנקודת ההתחלה. רק לאחר שהגיעו לנקודת ההתחלה שלהם – הם סיימו.מדובר בהחלטיות חד משמעית – גם של תחילת האימון וגם של סופו. בתחילת האימון מדובר בהשוואת מעמדם של כל המתחרים, ובסופו מדובר באופן שבו הקהל יוכל לראות בדיוק מי סיים את האימון ומתי. הספרינט של ההתחלה מדליק את הקהל, והספרינט של הסוף משדרג את התחרות. בתחרות יש לכך חלק הכרחי – רק על קו הסיום שבבי הזמן של המתחרים ימדדו מתי הם יסייו, ועד שלא יעלו על קו הסיום הם לא יסיימו את המקצה. כבר קרה בעבר שמתחרים שכחו שהם צריכים לעלות על קו הסיום, ובכך עקפו אותם בשניות היקרות האלה.
ב2. למרות שאנחנו רגילים שיש לנו מספר דרכים שונות למדוד בקרוספיט, בקרוספיט תחרותי הסיפור הוא שונה – מכיוון שמדובר בספורט לצפייה, עלינו לייצר תחרות שניתן למדוד גם מהיציע. קאסטרו פתר את הבעיה באופן פשוט – בכל אימון יש לך מדיד אשר מודיע לך באיזה שלב כל מתחרה. לדוגמה, באימון השישי בריג'יונלס השנה, המתחרים היו צריכים להזיז "חייל שח" (Chess Piece) מתנפח גדול אשר ישב ליד מספר שסימל באיזה סיבוב הם נמצאים.
לאחר כל סיבוב עבודה הם היו צריכים להזיז אותו עוד קו אחד הלאה, וכמובן סיימו רק בנקודת הסיום לאחר ספרינט. בכל אימון שקאסטרו כותב יש לנו יכולת לראות באיזה שלב הספורטאים נמצאים. גם כאשר מדובר בעשרות חזרות, עליהם לעבור לנקודה הבאה אשר מסמנת באיזה מקום הם נמצאים. זאת כדי שצופה מהקהל שלא מסוגל לעקוב אחרי כולם בעת אחת יוכל לדעת – גם אם בקירוב – מי עשה כמה מכל דבר. זה ניכר השנה באימון "מרף", בו המתחרים היו צריכים להתקדם מוט כל 25 חזרות במתח, להתקדם בדשא כל 50 שכיבות סמיכה וכל 75 סקוואטים, או באימון צ'פר בריג'יונלס בו הם היו צריכים להתקדם כל בחציו של כל תרגיל ואפילו כל 20 חזרות בבוקס ג'אמפס.
רק תבחרו את האימון ותגלו שקאסטרו תמיד מתכנן אותו באופן שהקהל יוכל להבין בעצמו מה קורה וניתן לראות מי מוביל.מיותר לציין שברמה התחרותית, האפשרות לעשות אימון AMRAP היא בעייתית. כאשר אתה חייב להראות בכל שלב כמה חזרות ביצע המתחרה, קשה מאוד להדגים את זה כאשר המטרה לבצע ככל האפשר. הפעם האחרונה שבה בוצע אימון AMRAP בגיימס הייתה בשנת 2011 ומאז כל אימון שנכתב היה למשקל מקסימלי או לזמן. יש לזה ערך נוסף – קל הרבה יותר לייצר תחרות כאשר הצופה רואה את ההתקדמות של המתחרה ביחס לשאר. כאשר המתחה עומד במקום והוא צריך לבצע מספר מקסימלי של חזרות, אין לך אינדיקציה לאיפה הוא נמצא בדירוג – מי יותר ממי?היוצא מן הכלל בנושא הזה הוא הקרוספיט Open, התחרות המקדימה לקרוספיט ריג'יונלס. מכיוון שהיא לא תחרות פר אקסלנס אלא אימונים שאתה מבצע לבד, התחרות האמיתית מתקיימת למעשה אך ורק על לוח הניקוד. מכיוון שאין צופים, אין בעיה לקאסטרו לתכנן ל-Open גם אימוני AMRAP ואפילו EMOM כפי שראינו השנה באימונים 15.1 (AMRAP) והאימון החוזר 15.2 או 14.2 שהיה EMOM של שלוש דקות.
מה אנחנו יכולים לעשות עם המידע הזה בישראל?
קאסטרו הפך להיות אמן של יצירת תחרויות. קל לא לאהוב אותו על התנהגותו ויהירותו, אבל אין ספק שהוא טוב בעבודה שלו. בכל שנה נפח התחרויות גדל, ומספר הנרשמים לקרוספיט Open הולך ועולה. התחרות הקטנה שהתחילה בחווה בקליפורניה והסתיימה בברביקיו, נגמרה השנה בשני אצטדיונים עצומים עם פרסים של מאות אלפי דולרים למנצחים. השיטה שלו ללא ספק עובדת. החוקים הללו לא מתבססים על חברת מדיה עצומה או על הספונסרים של הגיימס. הם מתבססים על תכנון והשקעה, על תשומת לב לפרטים הקטנים שהופכים את הספורט להרבה יותר ידידותי לצופה. אם רק ניישם אותם אצלנו, נעלה גם אנחנו לרמה הבאה.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.