בצל הביקורת: למה בדיוק נשים אוהבים "להתנגח" עם הקרוספיט? / חלק ב'

חלק ב' שממשיך את מאמרו של צבי רוגל בנושא הביקורת נגד הקרוספיט בתקופה האחרונה.

חלק א'

כסף

דווקא פה – אין הרבה מה לדבר – "Money Makes the World Go Round" .

בשנים האחרונות מועדוני הכושר הסטנדרתיים רואים פחות ופחות הכנסה עקב:

1. פחות אנשים חדשים מצטרפים, נתח השוק מתחלק עם מועדוני קרוספיט.

2. נטישה של מתאמנים חלקם וותיקים למעבר לכיוון קרוספיט/אימונים פונקציונאליים/TRX כאלה ואחרים שקיימים בשוק.

בחלק מהמקרים זו גרידיות לשמה – אנשים לא אוהבים להפסיד/להרוויח פחות.

בחלק מהמקרים זה ממש כאב אמיתי של אנשים שהשקיעו המון זמן וכסף בדרך חיים מסויימת, יש להם משפחה וילדים שתלויים בהכנסה שלהם מהמיתוג המסויים שלהם ועכשיו מגיע משהו חש שמאיים על דרכםכל מי שניסה לפתוח מועדון קרוספיט שלכאורה אמור להיות "בוקס" מחתרתי "מלוכלך" עם ציוד שכל אדם יכול להרכיב בגראז' – פתאום מגלה את שחיקת הציוד/עלות של ברנדים מתחום המוטות והמשקולות ועד תחום המזרון לציפוי הריצפה.עלות התשלום לקרוספיט החברה, הסיבוך המשפטי והחוזי שדי מונע ממך להיות מועדון כושר רגיל שיש לו גם קרוספיט כמוצר, העלות הנגזרת מלאמן קבוצות קטנות ולא מסות של אנשים וכו'.

אז במקום להתמודד מה עושים?

מוצאים מאמן כושר בעל וותק של מספר שנים ומוציאים כתבות מפחידות על רבדו מיוליזיס ועל "פרנסה לאורטופדים" ומחפשים כמה שעות סירטונים מגוחכים באינטרנט ועושים עריכה יפה לסירטון אחד וכך הלאה.לדעתי אין הרבה מה לעשות בעניין הזה מלבד להשאר ענייניים, להמשיך להתמקצע ולתת לשטח לעשות את שלו – בינתיים נראה שזה עובד. כמו בנושא הקודם מה שחשוב זה שנסתכל גם על עצמינו כקרוספיטרים/בעלי מועדונים ולא ניתן לכסף לסנוור את עיניינו.

רוב הכתבות המשתלחות מגיעות מארה"ב ששם הקרוספיט וותיק יותר ובאמריקה כמו באמריקה הכל יותר גדול ובענק – אז גם חוסר המקצועיות של מאמנים ומועדונים שנפתחים כמה שיותר מהר העיקר לעשות עוד קצת כסף יותר נפוצים שם. אני מוכרח להגיד שלפחות בארץ לא ראיתי את זה קורה במידה הזו אבל אני חושש שהכסף "ילכלך" לי את הספורט שאני כל כך אוהב, כבר שמעתי על מאמנים שישבו שבועיים שלושה, למדו קצת, שילמו להסמכה ויאללה בוא נפתח מועדון. לא! אסור ליפול לשם, תחום הנפת המשקולות והפווארליפטינג הם תחומים סופר טכניים, כל תרגיל משלב את כל שרירי הגוף, התנועה מורכבת, יש מעורבות מערכתי וקוארדינציה – ואם אתה לא מספיק טוב בזה – אל תאמן את זה.

עולם הספורט המקצועי ואגו

בהרבה מקרים הכתבות/מאמרים שקוראים נכתבים על ידי סוג של אוטוריטה כזו או אחרת, לכאורה ספורטאי וותיק מתחום מסויים בעל תארים כאלה ואחרים מתחום הספורט שאף מאמן כבר מספר שנים אלופים אחרים – בא ואומר – "זה לא טוב!".אם נוציא לרגע את נקודות הכסף וה-"רעיון שלי" יש עוד נקודה ששמתי לב אליה גם בשיחות עם ספורטאים מקצועיים בארץ. בשביל להבין את הנקודה הזו צריך להבין רגע מה זה "אימון פונקציונאלי".

אני אצטט קצת מפוסט ישן שלי (וקצת העתק הדבק מכמה פוסטים של אחרים):

"משמעות הביטוי אימון כושר פונקציונאלי היא –  אימון תפקודי, אימון המשרת את פעולות המתאמן ביום יום. כלומר, אם המתאמן הוא שחקן גולף – האימון צריך להכינו לזה, אם המתאמן הוא קשיש שצריך לחזק את שריריו על מנת לתפקד ביום יום – האימון צריך להכינו לזה. " – מטרת האימון היא שיפור תפקוד היומיומי, או פעולות ספציפיות בתפקוד היומיומי.

בעבר, בזמן שירותי הצבאי כקצין בצה"ל, נתקלתי במונחים "כושר קרבי ייעודי", ו"כושר גופני" והייתה הבדלה בין השניים. כלומר, חייל חי"ר וחייל תותחנים יכולים להיות בעלי כושר גופני זהה (ניתן למדידה בהרבה תחומים), אבל לרוב, הצורך המבצעי של חייל חי"ר בקרב הוא ריצות, מסעות עם אלונקה, זחילות וגלגולים, ואילו הצורך של חייל תותחנים ממומש ביכולת להרים אין ספור פגזים במשקל העולה על 50 ק"ג ולטעון אותם במהירות, במהלך "מטרת סוללה".

לרוב תגלו, שחייל התותחנים על אף שהוא מסוגל לרוץ שני קילומטר באתה מהירות כמו חייל חי"ר, לא יעמוד במסע חי"ר אחד או בתרגיל פשיטה מתגלגל. לעומת זאת, החי"רניק הכי מורעל, יתקשה מאוד לעמוד על הרגליים ולבצע 5 דקות פעילות במהלך "מטרת סוללה". לכן, כושר פונקציונאלי הוא, בעצם, כמו "כושר קרבי ייעודי". כמובן, ככל שרמת הכושר הגופני הכללי  גבוהה יותר – היכולת להגיע לרמת כושר פונקציונאלי בעזרת אימון מתאים – עולה, ולהפך – ככל שתתאמן יותר על פונקציונאליות של תנועה – רכיבים מסוימים בכושר הגופני שלך ישתפרו.

 ולכן, אם אתה ספורטאי מקצועי המתאמן וחי ספורט מסוים (אופניים, כדורגל, שחייה, התעמלות קרקע ומכשירים וכו'), בשבילך, אימון כושר פונקציונאלי הוא בדיוק האימון שאתה, כנראה, עושה גם ככה. את הנקודה הזו מתברר – קשה מאוד לספורטאים מקצועיים בתחום מסויים להפנים – מרים משקולות שעושה אימון פונקציונאלי מאוד מאוד במשך 4 שנים כדי שבאולימפידה הוא יישפר בעוד רבע קילו את השיא שלו ושל העולם (אני בכוונה מקצין פה קצת), או רץ של מאה מטר שמתאמן 4 שנים בשביל ה-9 שניות המדהימות היחידות – לא יכול להבין את ה "בלאגן" שקרוספיט מציג לו.

מאמן טוב בקרוספיט יודע לייצר "בלאגן מאורגן" – יודע לבנות תוכנית אימונים – שמשפרת את כלל מרכיבי הכושר הגופני ב "שלושת המנועים המטאבוליים" – אך לספורטאי וותיק בתחום מאוד מסויים – זה נראה כאסון.

נקודה נוספת באותו עניין זה האגו – אומנם אגו קשור לכל הנקודות המוזכרות כאן אבל כשבאים לספורטאי וותיק שזכה כבר במספר תחרויות ואומרים לו מעל כל במה אפשרית – "ריץ' פרונינג הוא האיש בעל הכושר הגופני הטוב בעולם" או "קרוספיט מייצר ספורטאי עלית" – ספורטאי כזה – נפגע באופן אישי, אוליי זה נשמע ילדותי מעל דפי האינטרנט אבל אגו הוא דבר מאוד חזק שבמקרים מסויימים ייצר תחושת מגננה שמחייבת את האדם לצאת להתקפות נגד.

יש לכם מה להוסיף? נשמח לשמוע את דעותיכם בתגובות!

תגובות