בשבוע הקרוב, שנת 2017 תגיע לסופה. קהילת הקרוספיט העולמית חוותה כל מיני טלטלות ורגעים מרגשים בעונה האחרונה.
אז קבלו את עשרת האירועים הכי חזקים שקרו ב-2017 ושאותם תרצו לזכור:
1. דאמבלים באופן
העונה נפתחה, כרגיל, ברמזים של קאסטרו לגבי מה הולך להיות באופן. אבל אף אחד לא ציפה להכרזה הדרמטית של קרוספיט לכל המתחרים בעולם – "השנה הולכים להיות דאמבלים באופן, תתכוננו מראש. 22.5 קילו לגברים, 15 קילו לנשים". דאמבלים תמיד היו חלק מארסנל התרגילים של קרוספיט, כשמתחרת העבר אנני סאקאמוטו אפילו נזכרה בנוסטלגיה לאחר ההכרזה כי כשהיא רק למדה לעשות סנאצ', היא לא ידעה שאפשר בכלל לעשות את זה בשתי ידיים. אך בצורה דומה לפגבורד, שגם הוא הופיע בארכיוני הקרוספיט ג'ורנל בתחילת שנות ה-2000, הוא נשכח מרוב תוכניות האימונים ותפס את העולם בהפתעה. ספקי ציוד בכל העולם גם הם לא היו מוכנים לזה בצורה מלאה, כשכל מועדון התחיל לנסות ולהשיג את המשקלים שהמתחרים שלו יזדקקו לו ולספקים אזל הציוד במהרה.
2. ריג'יונלס ללא מוט
הכניסה של האמבלים הפכה את טווח התרגילים בענף לעצומה, מכיוון שעכשיו מעבר לתרגיל אותו יאלצו המתחרים לבצע, נכנסת גם השאלה באיזה כלי הם ישתמשו. דבר זה בא לביטוי בצורה בולטת עוד יותר בריג'יונלס – שהיו בפעם הראשונה בהיסטוריה ללא כל מוט. אנשים אהבו לקרוא לתחרות "ריג'יונלס הדאמבלים", אבל התגובה של קאסטרו העמידה את המבקרים על טעותם – "זה לא שזה תחרות של דאמבלים כמו שזה פשוט תחרות ללא בארבלים". קאסטרו ביקש להוכיח שהוא יוכל לכתוב תחרות שלמה, מעניינת, ושבוחנת את כל מדדי הכושר ללא כל שימוש במוט.
לאחר בחינת הנתונים, ניתן לראות שזה אכן עבד לו: השמות המוכרים אשר היו צפויים לצוף ולנצ בתחרויות אכן צפו, כשמאט פרייז'ר ושרה סיגומנדסדוטיר שלטו בתחרויות האזוריות שלהם בצורה מלאה וטווח המתחרים החדשים היה בדיוק בגבולות הנורמה של השנים הקודמות. המסקנה הייתה ברורה. הניסוי של קאסטרו הצליח.
3. עליית מדרגה באליפות ישראל
לא רק הזירה העולמית התאפיינה בשינויים. אליפות ישראל, ה-RFA, עברה השנה לניהולו המקצועי של רון כפרי והתחרות עצמה עברה דירה מאולמה הקודם בהדר יוסף, להיכל קבוצת שלמה. השינוי הזה היה יותר מסתם קוסמטי – הבמה הסגורה, המסלולים הברורים, אופן תכנון התחרות היה פתאום כמה רמות מעל מה שהיה בארץ עד אותו הרגע.
פתאום, הקרוספיט בישראל קיבל את אותה הבמה שענפי ספורט פופולאריים ממנו מקבלים. אותו היכל שבו קבוצות כדורסל כמו הפול תל אביב משחקות. עליית המדרגה הזאת היא מעבר לרק קוסמטית, היא גם באופן בו מתייחסים לספורטאים, במה שנדרש מהם, הן מבחינה טכנית והן מבחינת יכולות סגוליות. התחושה הכללית כולה היא שישראל הולכת ומתמקצעת לאיטה, ויש לאמירה הזו אפילו כמה קבלות.
4. ייצוג ישראלי בבמה האזורית והעולמית
השנה הייתה שנת שיא בייצוג הישראלי בתחרויות של קרוספיט העולמית. לאחר מספר שנים שבהן רק קבוצה או שתיים הצליחו לעלות לתחרות האזורית, השנה הייתה השנה הראשונה בתקופת התחרות הנוכחית בה היו שלוש קבוצות ישראליות לתחרות האזורית. במאי האחרון, שלושה צוותים מקרוספיט TLV, הדר יוסף וכפר סבא נסעו להתחרות בתחרות האזורית שהתרחשה במדריד. זאת בהשוואה ל-2016, בה רק קבוצה מ-TLV עלו להתחרות באירופה, במה שהפך להיות סרטון החזיות הויראלי.
לאחר מכן, בתומו של שלב הממיין האינטרנטי, אשר מאפשר למתחרים בני קבוצות גילאים שונות להתמיין לגיימס, ההמתנה המייגעת תמה ויצאה המילה: רביעיית הצעירים מקרוספיט הזאבים של יוני וולף – יוגב מלר, גאיה צור, רון צור ונדב פלד הולכים להתחרות באליפות העולם שעברה השנה למדיסון, וויסקונסין.
מלר היה כבר בשנת 2015 לישראלי הראשון שהשתתף בגיימס כשהיה בן 15 בלבד, והשנה הוא חזר לתחרות לאחר שפיספס במספר מקומות בשנה שעברה. בשלב הממיין השתתפו מתחרים נוספים מכל רחבי הארץ, שאותם נוכל לראות עוברים לשלב הבא בשנים הקרובות.
5. מאט פרייז'ר עדיין שולט בתחרות
עוד משנת 2014, מאט פרייז'ר סומן בתור הדבר הבא בקרוספיט העולמי ו-"היורש הטבעי" לריץ' פרונינג, הגבר בעל הכושר הגופני הכי טוב בהיסטוריה. שנת 2015 הייתה אמורה להיות שלו, אבל הוא הפסיד את התחרות לבן סמית' לאחר תחרות צמודה לכל אורכה. "אני שונא את המדליה הכסופה הזאת", סיפר פרייז'ר בראיונות, "היא מזכירה לי שהפסדתי". חמוש בתחושה הזאת, נכנס פרייז'ר לעונת 2016 עם תשוקה עז לא לחזור לשם – ושרף את המגרש מאחוריו, כשלאורך 7 אימונים בריג'יונלס הוא הפסיד רק 30 נקודות. הוא ניצח את הגיימס באותה הנה בפער של כמעט 200 נקודות על בן סמית', ולא הותיר מקום לספק שהוא אכן המנצח הראוי.
אבל, למרות שפרייז'ר ניצח בפער עצום כל כך, הוא ניצח ב-2016 רק אימון אחד בלבד: אימון הריצה שפתח את התחרות, אבל לקח את המקום השני בלא פחות משבעה אימונים אחרים. ב-2017 פער הנקודות של פרייז'ר היה קטן במעט מהשנה שקדמה לה, אך הוא עדיין ניצח את התחרות עוד לפני שעלה למגרש לאימון האחרון. והפעם, עם ארבעה אימונים במקום השני וארבעה מקומות ראשונים. הוא האלוף החד משמעי.
6. פרונינג לוקח מקום שני בצוותים
מאז שפרש מתחרות היחידים, אותה ניצח לאורך ארבע שנים רצופות, עבר פרונינג לתחרות הקבוצות ביחד עם חבריו מהמועדון שלו, Crossfit Mayhem מקוקוויל. השנה הראשונה בה התחרה בקבוצות הייתה לא פשוטה, כשהחוליה החלשה ביותר של הקבוצה הייתה מתחרת המאסטרים, לורן ניל. ניל היא אומנם מתחרה מצוינת בפני עצמה אך לא הצליחה לעמוד בקצב של שאר חבריה. Mayhem לבסוף ניצחו את התחרות בפער של 5 נקודות בלבד על המקום השני, בקרב צמוד וכמעט בלתי אפשרי. ניל עזבה את הקבוצה בשנה שלאחר מכן, ו-Mayhem גייסו לשורותיהם את לינדי בארבר, מתחרת אינדיבידואלית שעברה כדי להתחרות עם פרונינג ו-2016 נגמרה בנצחון סוחף של Mayhem.
ב-2017, זה לא עבד כמו שהוא רצו. קבוצת Wasatch Brutes של אדריאן קונוויי היו פשוט טובים איפה ש-Mayhem לא היו, והסוס השחור שלהם ניצח את התחרות, לצלילי שריקות בוז מהקהל, כשכולם ציפו שפרונינג וחבריו ייקחו את הגביע בפעם השלישית. פרונינג, שלא הפסיד בתחרות מאז שרק התחיל להתחרות בגיימס בשנת 2010, לא היה מרוצה. ולמרות שחבריו לקבוצה שמחו מהמקום השני, פרונינג לא השלים עם זה גם כשעלה על הפודיום.
7. שתי אוסטרליות על הפודיום
בצד הנשי של התחרות היה מהפך. אחרי שנתיים בהן הפודיום נראה בדיוק אותו דבר, כשקטרין דווידסדוטיר מנצחת את התחרות בספירת הנקודות הסופית. השנה הייתה השנה הראשונה שסיגמונדסדוטיר אומנם ניצחה את דיווידסדוטיר, אך זה היה מהמקום הרביעי לעומת החמישי. את הפודיום הרכיבו השנה לראשונה שתי אוסטרליות: לאחר שנתיים במקום השני, הצליחה טיה קלייר-טומי לנצח את התחרות ולהיות מוכתרת בתור האישה בעלת הכושר הגופני הטוב ביותר בעולם.
אך הבשורה הגדולה הגיעה דווקא מסגניתה – קארה ווב, ותיקת המשחקים שסומנה עוד בשנת 2014 בתור פייבוריטית לזכייה בתואר, אך כל שנה מחדש סבלה מפציעה אחרת. אם זה הגב שלה ב-2014, מכת החום של 2015 אותה חטפה במהלך הריצה במרף או פשוט תפקוד פחות מוצלח ב-2016, קארה ווב סוף סוף עלתה על הפודיום השנה במקום השני. נדמה היה שלמתחרה עצמה המיקום אפילו לא משנה, היא פשוט שמחה לחלוק אותו עם חברתה למדינה. בפוסט באינסטגרם לאחר התחרות, שאלה ווב האם גם הן יכולות לקבל עכשיו כינויים מגניבים "כמו הדוטריות".
8. התפיסה של גארארד והשיח על סמים
בהמשך לסוף עונת המשחקים ועליית האוסטרליות, גם גבר אוסטרלי עמד על הפודיום: ריקי גארארד, אחיו של בן גארארד שהתחרה במשחקים בעבר, עלה לתחרות והפגין יכולת מרשימה ואף ניצח שני אימונים. אך בבדיקות הסמים שנערכו לאחר התחרות התגלו חומרים אסורים שגארארד השתמש בהם, וזכייתו נלקחה ממנו. להגנתו ביקש גארארד להגיד שהוא השתמש באותם חומרים בדיוק כבר בתקופת הריג'יונלס, שגם בה הוא נבדק על שימוש בסמים אך עבר את הבדיקה בהצלחה, ובנוסף ביקש לציין שכל התוספים שהוא לקח תמיד היו כקפסולה לבליעה ולא בהזרקה.
תפיסתו של גארארד עוררה שיח מאוד ער בנוגע לשימוש בחומרים אסורים בקרוספיט, לגבי מדיניות הסמים של קרוספיט לעומת ארגוני בדיקת סמים כגון WADA, וגרר גובות מכל רחבי הענף. מרביתן של התגובות היו המומות וחלקן זועמות, אך הכואבת מכולן הייתה תגובתו של פטריק וולנר הקנדי, שבסוף הגיימס לקח את המקום הרביעי ולאחר פסילתו של גארארד הוא "קודם" למקום השלישי ועל הפודיום. "זכיתי במקום השלישי בקרוספיט גיימס. זה לא היה בבמה מוקפת חברים ומשפחה, לצד מתחריי, אלא בשיחת טלפון שקיבלתי כשאני יושב במטבח שלי ועושה שיעורי בית", כתב וולנר, והזכיר לעולם את הממעות של שימוש בחומרים אסורים לא רק על גופו של המשתמש – אלא גם בחוסר הכבוד שזה מעניק למתחריו.
9. סופו של עידן
כמו בכל עונת משחקים, מתחרים מסוימים עוזבים את הענף ומגדירים את השנה בתור השנה האחרונה שלהם. כשהם עוזבים, הם מפנים את מקומם למתחרים חדשים שיבואו אחריהם. אך השנה הייתה שנת מפתח בהקשר זה לאחר ששנת 2016 סיכמה עשור של הקרוספיט גיימס. מתחרים שהיו באמצע שנות ה-20 לחייהם כשהמשחקים רק החלו, הולכים ומתבגרים וחלקים מהם מצטרפים גם לשורות קטגורית המאסטרים. דוגמה לכך ניתן לראות בקטגורית המאסטרים הצעירים (35-39), שרובה מורכבת ממתחרים שונים שהתבגרו ועברו לצד הזה של התחרות, עם פודיום גברים שמורכב מקייל קאספבאור, ניל מאדוקס וכריס ספילר.
מתחרים מבוגרים יותר מצליחים לעבור פחות ופחות את השורות אל תוך הגיימס, כשהדוגמה הבולטת ביותר היא רבקה וויט, שפתחה את העונה עם האמירה #QuestForTen במטרה להפוך להיות המתחרה הראשונה בהיסטוריה שמשתתפת בעשר עונות של המשחקים. וויט לא הצליחה וסיימה את הריג'יונלס שלה במקום ה-8 ומחוץ לגדר התחרות. מתחרה נוסף שכשל לעלות לגיימס, בשנה השנייה ברציפות, הוא דן ביילי, כיום כבר בן 33. אך המרגשת מכולן הייתה סטייסי טובר, שהורידה את הנעליים שלה לאחר מקצה הגמר בגיימס ופרצה בבכי. היא השאירה את הנעליים על קו הסיום וירדה מהבמה באיטיות, למחיאות כפיים מהקהל שליוה אותה עד שנעלמה באופק אל תוך המנהרה.
10. ישראל נגד איסלנד
לאחר שנגמרה עונת המשחקים העולמית, אנחנו כאן בישראל מסוגלים להפנות את תשומת ליבנו אל תחרויות מקומיות יותר. אוקטובר מאופיין בשנים האחרונות כל פעם מחדש בתחרות הקבוצות הישראלית, ה-Affiliate Cup, אך השנה נקודת השיא של התחרות אפילו לא הייתה התחרות עצמה אלא שיתוף הפעולה של המארגנים עם הצוות המנהל של ארגון הרמת המשקולות הישראלי, שהרימו בתוך תחרות הקבוצות עוד תחרות ידידותית בין נבחרת ישראל לנבחרת איסלנד בהרמת משקולות.
נבחרת איסלנד בדוכן של סנאצ'ר ב-Affiliate Cup 2017 | קרדיט צילום: מיכאל מרקוב
נבחרת איסלנד מורכבת בחציה ממתחרות קרוספיט ותיקות, לרבות ת'ורי הלגהדוטיר שהתחרתה השנה בתור יחידה בגיימס והגיעה למקום ה-18 בעולם. נבחרת איסלנד היא הנבחרת אשר מזוהה עם קרוספיט ברמה הגבוהה ביותר בעולם, ולכן נבחרה למטרת התחרות הידידותית הזאת. דבר זה ארגן חשיפה של ישראלים אשר אינם מכירים את עולם הרמת המשקולות לדבר הקשור בצורה אדוקה מאוד לעולמם, ובמקביל היה פשוט ביקור של מתחרים ברמה גבוהה מאוד בישראל והזדמנות לחשיפה של ישראל לעולם, ואולי יהווה פתח לביקורם של עוד מתחרים מוכרים בישראל – גם מעולם הרמת המשקולות וגם מעולם הקרוספיט.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.