מאות קרוספיטרים שבוע שעבר פתחו את עיתוני הבוקר עם מבט משועשע, כאשר זכו לראות תמונה של שלושה משקולנים (וקרוספיטר אחד מתוכם) מעטרת את העיתונים. מדובר ביצירה של ממש, בשם "הדוחקים". לבוקר הזה אחראי גלעד קוולרצ'יק, צלם מקצועי בידיעות אחרונות, אשר הגיש את התמונה (שאתם רואים למעלה) לתחרות הצילום "עדות מקומית" וזכה לשבחים רבים ובמקום הראשון בתחום התמונות ספורט (סדרות). ישבנו לראיין את גלעד קוולרצ'יק ולשמוע ממנו קצת על הספורט בעדשת המצלמה.
ספר לנו על עצמך
גלעד קוולרצ'יק (35), נשוי +2, אני עובד בצילום עיתונות משנת 2001 עבור ידיעות אחרונות.
לפני מספר שנים פרשתי מעיתונות לדרך עצמאית אך המשכתי לעבוד בעיתון כעורך צילום.
איך הגעת לצילום ספורט?
האמת היא שצילום ספורט לא עניין אותי כלל שהתחלתי לצלם באופן מקצועי. מאוד רציתי להיות צלם חדשות בעיתונים הגדולים דאז, ידיעות או מעריב. רצה הגורל והצלם הראשי של ספורט ידיעות עשה תאונת דרכים וזו הייתה דרכי הראשונה בצילום ספורט לעיתון היומי. המצחיק הוא שגם שצילמתי עדין לא אהבתי ספורט (צילום ספורט) כי תמיד היה לי את הציוד הכי ישן/פרמיטיבי בעיתון. מדובר בתחילת שנות 2000, השנים הראשונות של מצלמות דיטאליות. היום לדוגמא הטלפון שלי מצלם יותר טוב מהציוד שקבלתי מהעיתון. אך אחרי הרבה זמן (מדובר בשנים) התחלתי להתרגל ולפתח מיומנות בצילום כדורגל וכדורסל ואפילו התחלתי לחבב ברגעים מסוימים את העבודה.
אז אחרי הרבה שנים של צילום כדורסל וכדורגל הרגשתי שאני עומד במקום, העיתונים לא פרגנו ממש לספורט אחר ואני הרגשתי סוג של מיצוי. בשנת 2007 קניתי מארז לצלמה עבור צילום תת ימי וכך מצאתי את עצמי מצלם טריאתלונים מתוך המים דבר שלא היה מקובל בעולם ובארץ בפרט. הצילום הזה במים פתח לי את הדרך לדברים חדשים שלא ממש ידעתי עליהם לפני כמו צלילה חופשית, שחייה צורנית מים פתוחים וכו'. ככל שיצאו יותר תמונות טובות רציתי לצלם עוד ענפים לא מוכרים או כאלה שמצטלמים טוב.
יש מספר דברים שדוחפים אותי בעבודה:
1.להיות תמיד ראשון. מאוד חשוב לי לצלם דברים שלאחרים אין,לדוגמא צילום כדורסל עם מצלמה שמותקנת בגג האולם ומופעלת ע"י שלט.
2.לגרום לצופה בתמונה לתהות איך התמונה צולמה.
3. לא להשאיר את הצופה אדיש. ככל שמצלמים ענפים לא שגרתיים שבו הספורטאי נמצא במצב קיצוני כמו גלישת רוח, טיפוס קירות צלילה חופשית או כל ענף אחר שיש חשש לשלומו של הספורטאי יש יותר רגשות שעולים אצל האדם/הצופה "=הפשוט". מאוד חשוב להציף אותו ברגשות כלפי המצולם כמו הזדהות ופחד.
איך הגיע הרעיון לצילום התמונה? האם הגעת לתחרות עם קונספט ידוע מראש, או שהתמונה פשוט "קרתה"?
בעקבות תיעוד רב של ענפי ספורט קיבלתי החלטתה להוציא לאור ספר שמתעד את הספורט בישראל. נכון לרגעים אלו אני בשלבי סיום הפיילוט שלו. המניע הוא לתת במה לספורט בארץ. ופה למעשה הגעתי לענף הרמת המשקולות. הרמת משקולות למי שלא עוסק בו הוא ספורט "לא מעניין בעליל". כמובן שזה מאוד מעניין לראות קטע ערוך בווידאו שבו מראים את הגמר אך כתמונת סטילס אני צריך משהו חזק, משהו שיגרום לצופה שלי לקבל ערך מוסף. פה למעשה קבלתי את החלטה לצלם קלוזאפ של המתחרים. הפרצופים שנתפסו באותה אלפית או מאית שנייה רגע לפני הדחיקה מספר את כל הסיפור בפריים אחד. המשקל אותו הם מרימים הוא שולי ביותר.
כשערכתי את החומרים באותו ערב של התחרות ידעתי שיש לי פה קלף מנצח. היה ברור לי שהן תתפרסמנה ב-"עדות מקומית" שעצם השתתפות היא כבוד פני עצמו אך העובדה שזכיתי בסדרת השנה בספורט הייתה גושפנקא שעשיתי עבודה טובה.אחרי קבלת הפרס עמדתי ליד התמונה, סקרן אותי מה אנשים חושבים, אני יכול לסכם שלא היה אדם אחד שנשאר אדיש. כל צופה התקרב לתמונה קרא:
"גלעד קוולרצ׳יק – צלם עצמאי הדוחקים. יורי דוידוב ואברהם יונה ממכבי תל אביב ואיגור אננברג ממכבי ירושלים, באליפות ישראל בהרמת משקולות בהדר יוסף, תל–אביב, פברואר 2014".
הכל אמת, חוץ ממה שלא! 🙂
תוכלו לעקוב אחרי צילומיו של גלעד באתרו המקצועי – www.giladka.co.il.
את כלל התמונות שצולמו באותה תחרות תוכלו לראות פה.
תודה לגלעד על הראיון!
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.