הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

אז ישבנו עם שני האלופים בראשון לציון, במועדון החדש שלהם – CFR Sports Club, לשיחה על קרוספיט וקמיל. למי שלא יודע ישראל ורם מתחרים בקרוספיט בישראל ובחו"ל כבר כמה שנים ובמשחקים האחרונים בארץ קטפו את שני המקומות הראשונים. התחרות האחרונה שלהם הייתה ב- Asia Regional – השלב הממיין למשחקי הקרוספיט בארה"ב, שם הם עשו כבוד ועבדו קשה מאוד וסיימו במקומות מאוד מכובדים, במיוחד נוכח פציעות הספורט שאיתן התמודדו.

נפתח את הפוסט בתודה ענקית לרם, ישראל ואסף על האירוח החם והאימון. 🙂

1. שניכם הגעתם מענפי ספורט שונים, איגרוף תאילנדי (ישראל) ושחייה (רם) – איך הגעתם לקרוספיט?

ישראל: עבדתי בהרצליה כמדריך ירי וקמ"ג, והכרתי את עמרי פלד כשהוא פתח ליד את הבוקס.

רם: הכרתי את הספורט דרך מאמן כושר שהראה לי כמה תרגילים והביא אותי לבוקס בהרצליה. לפני שהגעתי לשם התאמנתי לבד עם קטלבלים ותרגילים אחרים. באימון הראשון הייתי תפוס רצח ופה זה התחיל.

2. מה אתם חושבים על הכיוון הכללי של הענף התחרותי בארץ? האם נראה יותר תמיכה לספורטאים בתחום?

ישראל: אולי נקבל לחמניית פליאו. (רם וישראל צוחקים) התמיכה במקצה התחרותי של הספורט תגיע בעיקר מהבוקסים עצמם, אני לא חושב שנראה תמיכה רשמית כלשהי של המדינה בספורט.

רם: פוצ'יוולי יכול לקבל יותר תמיכה מקרוספיט בארץ!

3. בתור שני אתלטים שטסו ל-Asia Regional, האם קיבלתם תמיכה כלשהי ממקור רשמי כלשהו במדינה?

רם: לא, העזרה הייתה בעיקר מתוך הקהילה. עמרי עזר לנו מאוד, גם אסף (גורליק) השקיע בנו לקראת ה-RFA, גם יונתן שוויצר מקרוספיט תל אביב ארגן התרמה באינטרנט ובברים.

ישראל: יונתן שוויצר עזר לנו מאוד לקראת ה-Asia Regionals עם התרמות בבוקס ובפאבים. קיבלנו תמיכה מכובדת מהקהילה אבל לא מחוצה לה. בכל מקרה, הנסיעה עצמה לא היוותה נטל קשה במיוחד – רוב ההוצאות מתרכזות במהלך השנה, על תוספי תזונה, אוכל, אימונים, אובדן ימי עבודה.

4. מה לגבי המשחקים הבאים בחו"ל, אתם צופים שתהיה תמיכה כלשהי או סיקור תקשורתי?

ישראל: בגדול לדעתי השנה ייצאו יותר אתלטים ישראליים. לגבי סיקור אני לא בטוח.

רם: אולי אם מישהיו יעלה להתחרות לגיימס. אחרת לא.

5. בתור חברים, איך זה היה להתחרות ראש ראש בתחרות ב-13' במקצה הדדליפט? מישהו מכם חשב לגנוב לשני את החגורת גב?

(צוחקים)

רם: האמת שנתתי לו. סתם! שנינו לא הלכנו באמת עד הסוף כי ידענו שיש עוד יום אימונים בהמשך.

ישראל: כן, כל התחרות הזאתי היא לא להראות "למי יש יותר גדול", כל היופי בניסיון התחרותי שלי ושל רם הוא הידע שלנו בלשמר כוחות ככה שיספיקו עד למקצה האחרון ולדעת איך להחזיק בכבוד בכל מקצה, בשביל להמשיך באותו אופן במקצה הבא. האייונט האחרון הוא היחיד בו שנינו נתנו את הכל.

– שמתם לב בכלל לביצועים אחד של השני?

רם: הייתי לגמרי במקום אחר.

ישראל: שנינו היינו עסוקים בעצמו וניסינו להרגיש את הגב והרגליים. בדופק כזה אתה לא מרגיש כלום, אתה כולך בתוך זה ומנסה להתרכז למרות האנשים מסביב שצועקים ומעודדים.

6. מה אתם יכולים לספר על החוויה ב-Asia Regional? איך היה היחס אליכם בתור ספורטאים ישראלים?

ישראל: האמת שכולם שאלו אותי אם פגשתי אנשים מהמזרח הרחוק וכו' וזה לא יכול להיות יותר רחוק מזה! רוב המתחרים שלנו היו בכלל חיילים אמריקאים שמוצבים בכל מיני מקומות במזרח – כווית, אפגניסטן, עיראק ולכן היחס היה אוהד. היו רק 2-3 מתחרים אסייתים "אמיתיים" מהמזרח הרחוק. חוץ מאלו, הסתדרנו מאוד עם החבר'ה הערבים שהיו בתחרות.

רם: פגשנו כמה ספורטאים ערבים שממש התלהבו מהשם משפחה של שמלי וכל הזמן שאלו מה קורה איתו – (במבטא ערבי כבד) – "Where is Shamli???", "How is Shamli? סיפרתי להם שאמא של שמלי הלכה לישראל מתימן! אח"כ הם באו אלינו ושאלו "So you arab??".

7. איך הייתה החוויה שוב פעם להתחרות ביחד וגם מול אחד השני?

רם: באנו בעיקר לתת בראש לאמריקאים! (צוחקים) אני עייפתי אותם ושמלי עשה את שאר העבודה.

ישראל: הגענו לתחרות כששנינו פצועים –  טיפלנו אחד בשני עם מסאז'ים ועודדנו אחד את השני כל הדרך, היה אחלה.

רם: הגעתי עם פציעה ברגל לתחרות ועברתי שם פיזיוטרפיה עוד לקראת התחרות עצמה ותמכנו מאוד אחד בשני בכל ההכנות לקראת התחרות עצמה.

ישראל: אני לא חושב שהייתי מגיע לאיפה שהייתי מגיע בלי רמבו.

רם: ואני לא הייתי קורע את הגיד בלי ישראל.

אתם מרגישים מוכנים לתחרות האזורית הבאה?

רם: אני עדיין סוחב פציעה ברגל ואני לא חושב שאתחרה, ואני צריך גם לטפל במועדון שהקמנו. השאיפה היא להיות בריא לגמרי ולא להתחרות פצוע כמו שהייתי ב-Regionals הקודם, שבו נתנו לאגו קצת להשתלט.

ישראל: נכון, אסור לתת לאגו להשתלט שוב.

רם: אבל ישראל מוכן מתמיד!

ישראל: אין לי בעיה להתאמן אבל אני לא בטוח שאוכל לקחת את הברכיים שלי לקיצון, עברתי תאונת דרכים ב-2012 ושברתי את שתי הפיקות בברכיים והמשכתי להתחרות, אבל הברך עדיין לא השתקמה לגמרי. אני לא רוצה לצאת בהצהרה שאני לא מתחרה, אבל אם אמשיך להרגיש ככה אני לא אסתכן בלהחמיר את הפציעה. אם המצב ימשיך יכול להיות שאקח שנה הפסקה ואתחרה ב-15'.

8. מהי שיגרת האימונים שלכם? 

ישראל: אני עושה שלושה אימוניום ביום, בגדול הרבה וייטליפנטינג והרבה כוח, באימונים היומיים (WOD) אני מוריד עצימות – ומחלק את הווד לשני וודים – אחד שהוא סקיל ואחד שהוא קצר וכבד.

רם: אני עקבתי אחר אימוני ה-OUTLAW עד הפציעה. כעת השגרת אימונים שלי לא קבועה, אני כן עושה הרבה וייטלפטינג.

מה התחרויות שהייתם בהן לימדו אתכם? חשפתם חולשות כלשהם שאתם עובדים נקודתית?

ישראל: אני חושב שהחולשה של כולנו היא כוח בהרמת משקלים.

רם: לא של כולנו!! דוד בן דוד! (צוחקים) וזה נכון – ראינו את זה בוייטלפיטינג. מבחינת הרמת משקולות אנחנו פחות טובים לפחות ממה שראינו ב-Regionals, אבל בדברים אחרים כמו סיבולת, קארדיו וסקילים אנחנו חזקים הרבה יותר מאחרים.

9. בתור מתחרים ותיקים ב-RFA (משחקי הקרוספיט הישראליים), מה אתם צופים שיהיה השנה מבחינת אתגרים פיזיים?

ישראל: לדעתי, השנה יהיו יותר אלמנטים של סטרונגמן עפ"י האימונים של עמרי.

רם: בגדול הרמה בטוח תעלה, גם שנה שעברה הרמה הייתה כבר מאוד אינטנסיבית  שביום היום האחרון היו ארבעה אימונים קצרים ועצימים ואני חושב שעכשיו נראה עוד עליית מדרגה. עמרי משתפר מתחרות לתחרות.

השנה ככל הנראה אנחנו נראה שלב ממיין – תחרות ה-Open תקבע מי האתלטים שישתתפו, איך אתם חושבים שזה ישפיע על מה שנראה בתחרות?

ישראל: לדעתי האופן לא בהכרח מעיד על התחרות העצמה/תחרות אזוריות. האימונים ב-Open הם בדרך כלל שונים והרבה פעמים כוללים יותר עבודת משקל גוף וסקילים אחרים, אתה בהכרח יכול להצליח ב-Open ולא להצליח ב-Regionals, ששם האימונים ארוכים יותר ועם יותר משקל.

10. מה אתם חושבים על התחרות בישראל כעת מבחינת חומר אנושי? בגלל שהתחרתם כבר בחו"ל אתם מרגישים בטוחים יותר או שעדיין יש דריכות מלאה?

ישראל: התחרתי לפני 3 שנים ביפן והייתה לי את אותה התרגשות שהייתה לי ב-Regionals – בגלל שאנחנו לא מתחרים כל שני וחמישי, אנחנו שוכחים איך זה מרגיש. חוץ מזה שהתחרתי באוקינאווה הייתה התרגשות מטורפת במועדון עם קהל מאוד מצומצם – עכשיו כל אירוע נהיה גדול יותר פי כמה.

רם: ההתרגשות דווקא עולה ככל שיש יותר מתחרים, הלחץ מצד הקהל גם כן עולה – ובגלל שאנחנו ענף שהוא בצמיחה ההתרגשות עדיין תהיה שם. ברמה האזורית, הגידול באסיה ודרא"מ הוא הכי גדול וככה גם הלחץ לבצע בתחרויות.

11. האם יש לכם עצות לקרוספיטרים ישראלים ששוקלים להתחרות?

רם: צריכים להיכנס לזה בידיעה שמדובר בעיסוק יקר שדורש הרבה זמן ותכנון כלכלי – התוספים יקרים, האוכל יקר, וצריך להקדיש הרבה זמן ולהתאמן יותר מפעם ביום, אבל אם אתה רוצה להיות ספורטאי זהו חלק בלתי נפרד מהמקצוע. בישראל ככלל, לא משנה באיזה ענף, קשה מאוד להיות ספורטאי תחרותי. אה, וצריך סבתא שתכין לך אוכל טוב!

ישראל: הפן המנטלי (בקרוספיט) באמת חזק, אנחנו ראינו חבר'ה שהם יותר חזקים ממני ומרם גם בארץ וגם בחו"ל שעדיין הביצועים שלהם בתחרות לא היו זהים לאלה שבאימונים. שאנחנו מדברים על תחרות ארוכה ובהרבה מקצים הפן המנטלי והניסיון קובעים הרבה יותר, זה ממש לא עניין של מי מניף יותר. פגשנו אנשים שעושים דדליפט גבוה אבל הפן המנטלי אצלם פשוט לא חזק. אני ממליץ להתמקד בלצבור ניסיון ביותר תחרויות ולהתכנון.

רם: מי שבא להתחרות בקרוספיט בד"כ לא בא מספורט תחרותי וצריך ניסיון בלהגיע לתחרות ולחוות אותה, זה לא משהו שהבן אדם רגיל אליו, זה מה שנתן לנו הרבה יתרון – שנינו התחרנו באיגרוף תאילנדי ושחייה וידענו כבר מה זה להתחרות.

ישראל: הפן המנטלי הכי חשוב! זה לא באמת משנה כמה האגרוף שלך חזק וכמה אתה מרים. מדיטציות והכנה מנטלית שהיא פיזית היא פי כמה יותר חשובה ותקבע איך אתה מתפקד בלחץ התחרות.

12. יש לכם משהו לומר לקהילה/לאומה/לקמיל?

רם: ביקשנו ממנה תמונה אחרי הגיימס בארה"ב והיא זרקה אותנו לרחוב – אז זה מה שיש לי להגיד לאומה!! אבל בעלה דייב ליפסון אדיר!

שוב תודה ענקית לאסף רם וישראל! ובהצלחה בתחרויות הבאות ובמלחמה נגד הפציעות. אנחנו איתכם כל הדרך!

ונעזוב אתכם לפוסט הבא עם השאלה – איך דבר כל כך יפה יכול להיות כל כך רע?

הו קמיל.

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X