Register

A password will be e-mailed to you.
[adrotate group="1"]
אין באמור בכתבה להשתמע בתור המלצה לשימוש בתוספים/חומרים מסוג זה או אחר. הכתבה נכתבה לצרכי סקירה תקשורתית בלבד

השבועות האחרונים היו מלאים באמוציות עבור צופי משחקי הקרוספיט ואנשי הסצנה התחרותית כאחד, כשריקי גרארד, לשעבר הגבר השלישי החזק בעולם לשנת 2017, נתפס עם חומרים אסורים בדמו.

התגובה הקהילתית לא איחרה לבוא, ואחריה גם תגובה של CrossFit HQ שבאה (לנסות) להרגיע את הרוחות לשפוך קצת אור על המקרה.

אבל לא משנה מה – ה-"נזק" כבר נעשה וקהילת הקרוספיט נמצאת במעין משבר זהות ואמון מול הסצנה התחרותית שלה.

זה קורה בכל ספורט

כשכל כך הרבה מוטל על כף המאזניים, רק מעטים יבחרו שלא להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותם בכדי לצליח. כשרים, או לא.

הנה לכם אנקדוטה: אפילו בן ברגרון, גורו הקרוספיט התחרותי והמאמן של דווידסדוטיר ופרייזר, נתפס על חומרים אסורים בשנת 2010 כשהתחרה בעצמו באחת מהגרסאות הראשונות של הגיימס.

בקרוספיט תחרותי, זכייה בתחרויות משמעה כסף ונותני חסות: דם החיים של אתלטים בתחום, שבוודאי לא יכולים להתקיים רק מאימונים אישיים (בהנחה שהם בהכרח מאמנים). ועם סכומים יפים כמו אלו שבגיימס השנה (מעל רבע מיליון דולר למקום הראשון), או אלו שניתן לזכות בהם בתחרויות מקומיות בארצות הברית ובאירופה – זה רק הגיוני לחפש דרכים אחרות לנצח.

זה קרה בענפי ספורט רבים וזה יקרה גם בענפים חדשים (אם כאלה יווצרו בעתיד), ופרשיות בגובה של זו של גרארד, היו רק עניין של זמן.

ואגב, אם נהיה כנים – הסיבה היחידה שזה עלה לכותרות היא משום שגרארד מתחרה במקצה בולט במיוחד בגיימס. חוץ מזה, הוא לא שונה ממתחרי מקצה המאסטרים שנתפסו על חומרים אסורים, או מתחרי מוקדמות משחקי הקרוספיט שעולים על הראדר של קרוספיט מידי עת.

???????????? – #smallbutmighty @thealphagames

A post shared by Thuri Helgadottir (@thurihelgadottir) on

[בתגובה לפוסט של גרארד] "אל תנסה להצדיק את המעשים שלך על-ידי גרירה שלנו איתך למטה. אם אתה מכיר אנשים שמרמים, מסור את השמות לקרוספיט HQ ועשה את החלק שלך בשימור האמינות של הספורט. אל תגרום לכולנו להיראות באור שלילי בשביל לגרום לך להיראות יותר טוב!" — ת'ורי הלגדוטיר, אתלטית משחקי הקרוספיט

אז מהי מדיניות בדיקת הסמים של קרוספיט בדיוק?

מדיניות בדיקת הסמים של הארגון הוצגה בסרטון תגובה שפורסם לאחר הפרישה של גרארד, וכמובן באתר משחקי הקרוספיט. המדיניות עצמה, עברה שינויים לקראת עונת 2017.

להלן עיקרי המדיניות הנהוגה כעת:

– מאגר אתלטים רשומים לטובת בדיקות-שמחוץ-לתחרות, לאורך כל העונה

לפי המדיניות, אתלטים מתחרים נדרשים להירשם במאגר הרשמי של קרוספיט יחד עם מיקומם הגיאוגרפי הנוכחי כשעליהם לדאוג לעדכונו לפני כל תחילת רבעון. מכאן, אתלטים עשוים לקבל התראה של יום אחד בלבד (באמצעות אימייל) לפני ביצוע בדיקה.

הבדיקות יכולות להתבצע בכל מקום, בכל זמן ובאופן רנדומלי לחלוטין לכל אורך השנה.

ההשתתפות במאגר היא לפי השיקול של קרוספיט. אי-מילוי ההוראות יכול לגרום סנקציות הזהות לאלה של תוצאה "חיובית" בבדיקת סמים. המידע שמסופק על-ידי האתלט חייב להיות מדויק ועדכני בכל עת. אתלטים שמפסיקים להתחרות יכולים להודיע על כך ולעבור לרשימת "סטנדביי", שככל שימצאו בה – לא יוכלו לגבות פרסים שזכו בהם במסגרת תחרויות רשמיות של קרוספיט.

– בדיקות במסגרת תחרות אליפות

קרוספיט רשאית לדרוש בדיקות מאתלטים במסגרת אליפות – בין אם זה גיימס, אופן או ריג'יונלס. תהליך הבדיקה הינו קפדני במיוחד וכולל השקפה לכל אורך הבדיקה על האתלט בידי סוכנים חיצוניים לקרוספיט.

האתלטים הנבדקים נבחרים באופן רנדומלי, או גם באמצעות הקהילה – קרוספיט מפעילה קשרי קהילה קרובים שמאפשרים לה לקבל מידע מחברי קהילת הקרוספיט ובכך להעלות לבדיקה אתלטים "חשודים" – בין אם זה בגין מידע קונרקטי או שמועה שרצה. סך-הכל, לפי ג'סטין ברג, המנהל הכללי של משחקי הקרוספיט, נבדקו מעל 300 אלטים שונים.

באופן סטנדרטי, הבדיקות כוללות גם אתלטים שעולים לגיימס, או לריג'יונלס. השנה לצורך העניין, נתפסו 11 אתלטים שונים (בערך אתלט 1 מתוך 27) – אז הבדיקות עובדות, לפחות ברמה כלשהי.

– פטור לשימוש רפואי

אתלטים רשאים להצהיר על חומרים שבהם הם ישתמשו לצרכים רפואיים, בהוראת רופא. קרוספיט רשאית לכבד או לא לכבד את הבקשה לפטור, בכפוף לשיחה עם הרופא המנפיק, הצהרה רשמית על הסיבה שעומדת מאחורי השימוש והסברים נלווים שיצדיקו את השימוש בחומר.

– אחריות לביצוע הבדיקות

כאמור, הסוכנות הבינלאומית "Drug Free Sport" (חיצונית לקרוספיט), היא זו שתבצע ותפקח על הליכי הבדיקות בספורט הקרוספיט. מדובר בסוכנות מכובדת שעובדת עם מספר ענפי ספורט שונים בארצות הברית — מליגת ה-NBA ל-NSCAR ועוד.

התוצאות עוברות עיבוד במעבדת UCLA (אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס) שבשימוש גם על-ידי ליגות ספורט אחרות. התוצאות מגיעות לחזקת קרוספיט. וכאן זה קצת נהיה מורכב.

חשיפת תוצאות הבדיקה

אתלטים שנמצאו עם חומרים אסורים בדמם יקבלו מייל מקרוספיט שמציין את החומר שנמצא. מכאן, במידה והאתלט לא מצליח לספק הסברים מספקים כלשהם להמצאות החומר בדמו (אין הרבה מה לעשות בשלב הזה) קרוספיט תחליט על סנקציות מתאימות בהתאם לנסיבת האירוע (אובדן פרסים, מחיקת תוצאות, החזרת תארים וכו'). נציין, שיש לאתלטים אופציה להגיש ערעור ובקשה לבדוק את ה-"B Sample" – הדגימה המשנית שנלקחה מהם – בשביל לוודא שלא מדובר בטעות.

נקודה מרכזית שהעלו מבקרים רבים של מדיניות בדיקת הסמים היא שהסמכות לחשוף או לא לחשוף את התוצאות בפני הציבור נתונה בידי קרוספיט בלבד. מה שאומר שייתכן שנתפסו אתלטים שאנחנו בכלל לא יודעים עליהם. למעשה, בראיון למגזין 'Boxmag' דייב קסטרו אישר את העובדה הזאת:

A post shared by Dave Castro (@thedavecastro) on

"במשחקים ב-2009, היה לנו אתלט שיצא חיובי על סטרואידים, כי ב-2009 בדקנו את כולם. […], לא הוצאנו אותו מהארון בזמנו כי הוא היה חייל מארינס בשירות פעיל".

אז נכון, הגיימס 2009 לא היו בדיוק אירוע הספורט הכי מרגש או רווחי בזמנו, אבל העבודה עומדת וקרוספיט יכולה להחליט את מי היא חושפת ומי היא לא. תיאורטית, יכול להיות פה יחס שונה לכל אתלט ולכן יכול להיות שהטענות של ריקי ואחיו בן, לא כל כך מופרכות מהמציאות אחרי הכל.

נקודה שעשויה לתמוך בתיאוריה היא, שלטענתו של גארארד, הוא לקח את אותם חומרים גם במלך הריג'יונלס שגם במהלכן נבדק – ולא קיבל שום התראה. קולות בקהילה שיערו שייתכן שקרוספיט נתנו למופע להימשך, בשביל להפוך אותו למקרה של "יראו ויראו". הנזק במקרה גדול מהתועלת – אז זה פחות סביר. אבל אלו רק דוגמאות למה יכול לקרות כשהסמכות לחשוף או לא לחשוף, אינה מבוזרת.

ומה גרארד לקח?

בפוסט האינסטגרם של ריקי, הוא סיפר שהוא לקח חומרים הנקראים "SARMs". או במילים אחרות מודולטרים של קולטן אנדורגן סלקטיבי. החומרים האלו, הם כלי לטיפול בבעיות הורמונליות שונות ומהווים תחליף לסטרואידים קלאסיים, שבאים עם תופעות לוואי לא רצויות. את החומרים הוא צרך באמצעות קפליות.

כאמור, את הקפליות האלה הוא לקח גם בריג'יונלס. לכשנתפס, גרארד ביקש בדיקה מחודשת של הדגימה שנלקחה ממנו (B Sample), תוך כדי שהוא מכין ערעור. בערעור, הוא טען שהוא לא ידע שהחומרים שהוא צרך מכילים תרכובות אסורות (קצת קשה להתבלבל – תכף תבינו למה).

יותר מזה, בפוסט האינסטגרם שלו, הוא טען שהוא עושה מחקר לגבי מה שהוא מכניס לגוף שלו – אז ככה שיש כאן סתירה מסוימת.

רצינו לקבל מבט פנימי יותר לסם הספציפי הזה, ולכן פנינו לרון אלמוסני, בעלים של קרוספיט השרון פולג ודיאטן קליני וספורט.

אודות המחבר

רון אלמוסני
מאמן ובעלים בקרוספיט השרון פולג

דיאטן קליני וספורט, מאמן כושר מוסמך, CF-L1. בעלים של קרוספיט השרון-פולג, לשעבר אחראי תחום תזונה במועדון כדורגל מכבי תל אביב 2012-2015. כותב תוכניות אימון לספורטאי הישג. פריק של תורת האימון ופריודיזציה.

עולם הספורט מהווה פלטפורמה לתחרויות בין ספורטאים כמובן, אבל לא רק.

ככל שענפי הספורט צומחים, צוברים פופולאריות ומייצרים תמלוגים כספיים אפשר לומר שמתנהלת  זירת תחרות נוספת, בין מדענים. מצד אחד אלו שיחפשו את החומרים, תוספים או כימיקליים שיתנו ערך מוסף לספורטאים, מצד שני אלו שינסו לאתר ו לזהות שימוש בחומרים שכאלו.

זה מירוץ אינסופי. ולא חסרות דוגמאות בעולם הספורט לשימוש בחומרים משפרי ביצועים שאינם חוקיים:

ספורטאי מזרח גרמניה עדיין מחזיקים בשיאים באתלטיקה שכנראה לא ישופרו לעולם בעקבות מדיניות סימום שהייתה נפוצה בשנות ה-70. עולם מירוצי האופניים היווה (אולי עדיין) קרקע פורייה לשימוש בחומרים משפרי ביצועים, ובשנים האחרונות אנו רואים עדויות לשימוש בחומרים אסורים גם בענפים כמו כדורגל, שחייה, טניס, הרמת משקולות ועוד ועוד.

אם בשנים עברו היה שימוש בחומרים משפרי ביצועים "קלאסיים": סטרואידים אנבוליים, הורמוני גדילה, ממריצים בסגנון אפדרין ונגזרותיהן, שאת כולם היה די קל לזהות, היום הסיפור שונה לגמרי – השוק מלא באינספור חומרים שהופכים להיות יותר ויותר קשים לזיהוי, עם הרבה פחות תופעות לוואי הרסניות ולקיחתן נעשית בטכניקות חדשניות שמקשות עוד יותר על תפיסת הספורטאים.

תפיסתו של ריקי גארארד נתנה תשומת לב לחומר שנמצא בשימוש מאז שנות ה-90 אך הוכנס לפקודת הסמים האסורים של WADA (World Anti Doping Agency) רק ב-2008.

הכירו את ה-SARM

ה-SARM הוא קיצור של Selective Androgen Receptor Modulators. כאמור הוא נכנס לרשימת החומרים האסורים של WADA מאוחר יחסית, עד לאותה נקודת זמן הוא היה בשימוש נרחב בעיקר בעולם פיתוח הגוף והפאוורליפטינג. שימוש נוסף שעדיין קיים הוא בעולם הרפואה.

איך עובדים חומרים סטרואידים?

סטרואידים והורמונים הם שליחים, תרכובות כימיות, שהגוף יודע לייצר בעצמו וכמובן לקבל בצורה חיצונית, ויודעים לגרום לתא הגוף לבצע שינויים.

איך זה בדיוק קורה?

הסטרואידים וההורמונים נקשרים לרצפטור (קולטן) שלהם (לסטרואידים קולטן תוך-תאי, להורמונים קולטן על פני התא) ומכאן מתחילה שרשרת תגובות: הקשירה גורמת בסופו של דבר לביטוי של גנים בתוך גרעין התא: היכן שנמצא ה-DNA.

ביטוי של גנים מוביל לקשירת חומצות אמינו זו לזו ומכאן ליצירה של חלבון. אותו חלבון יכול לפעול בגוף האדם בדרכים שונות.

ל-SARMs שני יתרונות מובהקים על גבי סטרואידים קלאסיים:

(קרדיט צילום: Test E from leostroid.)

1. ניתן לקחת אותו בצורה אוראלית – בניגוד לסטרואידים הקלאסיים שניתנו על-ידי זריקה, ה-SARMs נלקחים באמצעות כדור בבליעה. לקיחת חומר ב-IV בעייתית מבחינה תדמיתית (קונוטציה של נרקומן שמזריק סמים ולכן רק ספורטאי הקצה לקחו אותם ולא האוכלוסיה הכללית) אבל יותר מזה בעייתית מבחינת זיהומים בגלל סכנות שעשויות לנבוע מחיטוי לא ראוי, מחטים מזוהמות או טכניקת הזרקה לקויה.

אין ספק שכדורים הרבה יותר נגישים ופחות מאיימים מזריקה. האתגר עבור מפתחי החומר היה להתגבר על מערכת העיכול – כל תרכובת חלבונית שמגיעה למערכת העיכול מפורקת על-ידי אסף כימיקלים שיודע לפרק את חומר המוצא ליחידות בסיס.

סטרואידים והורמונים במתכונתם הישנה לא היו שורדים את חומציות הקיבה ואת חומרי העיכול בתריסריון והמעי הדק ולכן לא היו אפקטיביים כאשר נלקחו בצורה אוראלית. הפתרון היה פשוט ונלקח מעולם הרפואה, את החומר הפעיל יש לעטוף במעטפת עמידה לחומציות ולחלבוני העיכול כך שעם ההגעה לאזור הספיגה – המעי הדק, החומר הפעיל ישאר באותה תרכובת פעילה.

2. תופעות הלוואי – היתרון המשמעותי ביותר של ה- SARMs על פני הסטרואידים הקלאסיים.

סטרואידים אנבוליים יודעים כאמור להיקשר למעטפת גרעין התא ובעקבות כך לבטא את ה-DNA שלנו לייצור חלבונים.

הבעיה איתם הייתה שהם עושים זאת עבור כל תא, עבור כל רקמה. הם אמנם גרמו להגדלת מסת השריר (המטרה העיקרית) ולעמידות העצם ורקמות החיבור, אבל הייתה להם גם השפעה על רקמות אחרות: על בלוטת הערמונית, הכבד והכליות שהביאו לשלל תופעות לוואי שבמקרה הטוב היו מוזרות (שיעור יתר אצל נשים, רגישות בפטמות אצל גברים) ובמקרה הרע הובילו למוות.

ניתן לדמיין את הדור הישן של הסטרואידים כ-"מפתח על", כזה שיכול לפתוח כל מנעול.

הדור החדש של הסטרואידים, ה-SARMs, ייחודי בכך שהוא ספציפי – מפתח שיודע לפתוח מנעול ייחודי עבורו. היתרון בכך עצום: במקום לייצר תגובות גם ברקמות שאינן רקמות מטרה ומכאן תופעות לוואי, ניתן להשפיע רק על רקמות ספציפיות, אם אנחנו מדברים על ביצועים אז הכוונה היא בעיקר על מערכת השריר-שלד.

אין עוד תופעות לוואי, אין עוד זריקות, אבל עדיין לא חוקי בעולם הספורט. חשוב לציין כיום השימוש ב-SARMs מאושר בפיקוח רפואי ומיועד רק לעולם הרפואה בו משתמשים לטיפול בבעיות גדילה, לטיפול בתופעות ההרסניות של טיפולים בחולי סרטן ולעוד שלל מקרים. במדינות רבות בעולם החומרים נמכרים על-בסיס "Over the Counter" – ללא מרשם.

ולסיכום

אין הרבה ספק בנוגע לריקי גרארד. מה שכן – נותר הרבה ספק לגבי מה קורה שם מאחורי הקלעים. כשהסמכות לחשוף או לא לחשוף היא בידי קרוספיט בלבד – קשה לדעת מה נמצא מתחת לקצה הקרחון.

ההתמודדות של קרוספיט עם התופעה שעכשיו עלתה לפני השטח, היא קריטית להמשך של קרוספיט בתור ספורט צופים תחרותי. מאחר ונראה שאין כוונות לייצר לגיטימציה למשפרי ביצועים בקרוספיט (בדומה לבודיבילדינג, שבסקטורים מסוימים בו השימוש בחומרים מובן), נראה שמעת לעת נשמע על אתלטים כאלו או אחרים שנתפסו בהליך הבדיקות של החברה, ללא מהלך גורף מיוחד מעבר.

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X