יש לי הרגשה שהתיאור הבא הולך להיות נורא מוכר.
מתאמנ פאנטית, פריקית של הדבר, יוצאת מהאוניברסיטה, נפרדת מהספרים עם התקווה שהתואר תכף נגמר.
היא עוצרת לרגע בבית (טעות ראשונה) רק בשביל תיק אימונים ובגדים חמים .ואז, נשמע רעש, כזה של ברק שמלווה בגשם חזק. המזגן מנצח בתחרות המוחות ומתחיל לפעול (טעות שניה), בשלב הזה עולה מחשבה תמימה, שמודיעה בחגיגיות שלא יקרה דבר אם נשלים פרק בסדרה (טעות שלישית), ונקפוץ לאימון בשעה הבאה, פשוט כי כנראה שהגשם ייחלש עד אז. הטלוויזיה נדלקת והאימון נכבה, כנראה שהוא יקרה כבר מחר. אולי.
צריך אולי לציין, שזה קורה לכולם.
בחורף כמו בכל אתר שמסקר ספורט, מפורסמת כתבה גדולה על "אימוני חורף" והתמדה, עם כיתוב מאיים שמודיע ש-"הקור" הוא כמו אקדח והפוך החם הוא כמו קליע נותב, כזה שניצת בעת ירייה ומסמן את מסלולנו אל הבן אנד ג'ריז שבמטבח. למרות אופיו הישראלי, אני נוטה לחשוב לפחות, שאנחנו אוהבים את החורף ולעיתים שמחים שהוא קצת ביישן. אבל יותר מכל אנחנו נהנים להתלונן שהוא "חלבי", ומבפנים יודעים שזה עדיף. כי תכל'ס, רובנו השארנו את ה-"ווסאח" של אימון בגשם, באיזה בוחן פלוגה בצבא עם מפקד מורעל, או בריצה לרכבת בדרך מהקריה.
ואז גילינו את הקרוספיט, והרבאק חזר, ובמיוחד בחורף יוצאים כמה דברים משליטה:
- בנות, בחורף אנחנו (הגברים) נלבש טייץ ארוך, זה משהו שכולנו נצטרך להתמודד איתו.
- בואו נודה באמת – "קר בחוץ" זה מצב, לא תירוץ. תשאלו את בוריס מהמועדון, הוא יספר לכם כבר על קור.
- אם נדמה לכם שהחורף משמין אתכם, אל תשאלו, תתאמנו.
- אם המאמן כתב אימון הפתעה, אל תתפלאו אם תחזרו מריצה במבול.
- יש לכם סיבה ללבוש כובע צמר מגניב, הפעם גם לאימון.
הסיבה שבגללה הקמפיין שאנו קוראים לו "חורף" הוא מוצלח אצל מתאמני קרוספיט, הוא בגלל הגישה שלנו שמעודדת התמודדות עם קושי כנגד הנסיבות, וגם בגלל החורף הישראלי, שבואו נודה בזה – הוא לא כזה נורא.
המנטליות בקרוספיט היא ברורה – קושי הוא חלק מהחבילה והתמודדות מולו נבנת בצורה של חשיפה, כמו כל אלמנט חדש שנלמד. ככל שנתרגל יותר, נדע יותר. ככל שנתאמן בתנאים משתנים, נתחזק יותר מנטלית.
ומכיוון שמתאמני קרוספיט עוברים את התמודדות הזו בכל אימון, משהו בראש משתנה, והמושג "קושי" מקבל פרופורציה שונה – אנו לומדים לקבל אותו כמו שאנו מקבלים את המושג "קלות" ולהתייחס אליו כעוד דקות ספורות מהיום יום.
ובכל זאת, טיפים לדרך
אבל למרות זאת, וגם בגלל שרוב המועדונים לא ממוזגים, וזה לא משאיר הרבה ברירות, יש כמה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להקל על אי הנוחות:
- תעשו הכל בשביל א לעצור בבית לפני האימון. פשוט אל. דאגו לכך שתיק האימונים שלכם ילווה אתכם את הדרך מהבית לעבודה ומהעבודה לאימון.
- במיוחד בתנאי קור, החימום לפני האימון הוא נורא חשוב, ולרוב גם מתארך בחורף. הגדילו ראש והגיעו 20 דקות לפני האימון. בצעו עיסויים באמצעות כדורי לקרוס או גלילים והגיעו מוכנים אפילו לחימום הקבוצה.
- התלבשו חם, והשאירו את הבגדים, במיוחד א אתם מתרגילים הנפות או כוח. במטקון זה סיפור אחר, וגם אחריו התלבשו מהר.
- זה לא הקור, זה הרוח! השתדלו להתאמן במקום שאינו חשוף לרוחות.
- שתו תה חם לפני האימון ועשו הפסקות שתייה יזומות כמו בקיץ. לעתים קרובות אנו מתעלמים מדרישה זו משום שאיננו רואים או מרגישים מזיעים. עם זאת אנו עדיין מאבדים נוזלים כאשר אנו בפעילות גופנית נמרצת.
שאלת הזהב – להתאמן בגשם כן/לא?
וזה נכון, שאימון אחד בגשם שווה ל-10 אימונים ביום טוב – משפט שלא ניתן להסביר במילים אלה במעשים. ארד למטה מהקומה השלישית, אפנה ימינה ברחוב תרצ"ו ואתחיל לרוץ בגשם לכיוון ראשון לציון, ארוץ לאורך כל 2.5 הק"מ הלוך כשהגשם מכה בגבי וארוץ 2.5 ק"מ חזור כשהטיפות נופלות על פני. שם, לאורך ריצת הכפור הזו, אזכה במשהו נוסף. בהערכה עצמית והבנה שהתפתחתי כספורטאי וכאדם, גשם לא יקבע לי או יעצור לי דבר.
למען הדיוק המקצועי, אני לא אומר תהיו פזיזים או חסרי אחריות, יש לא מעט סיכונים בלהתאמן בחוץ בתנאי סערה.
שכן יש דברים שכל "פריק של הדבר" צריך לעשות עם עצמו לפחות פעם אחת. וזה להתאמן בגשם.
לפחות פעם אחת אנחנו צריכים לצאת ולהתאמן בתנאים אחרים, רק אנחנו, ובלי שאף אחד ישאל אותנו למה.
עונות השנה משתנות כמו כל דבר אז למה לנו להתאמן רק בעונה אחת, אנחנו חיים לאורך השנה והכושר שלנו חי כדי להמשיך ולהתקדם הלאה.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.