Register

A password will be e-mailed to you.

מאמר זה נכתב על-ידי ספורטתרפיסט איל כהן, בשיתוף עם ד"ר בנימין קיש – סגן מנהל מחלקה אורתופדית בבי"ח מאיר, כפ"ס.

כולנו ראינו, והצטערנו לראות ולאבד את אחת הספורטאיות הגדולות שיש לענף שלנו להציע. ספורטאית חזקה, עם רקורד מרשים מסיימת קריירה ברגע אחד ובלתי נשכח לאור קרע בגיד אכילס, אותו הגיד הנחשב לחזק מבין הגידים במערכת התנועה.

רקע אנטומי קצר: אנחנו מדברים על גיד המחבר בין חלק משרירי השוק האחוריים לבין עצם העקב. הגיד למעשה מעביר את רוב הכוח בתנועות של כיפוף (PF) בעת תנועות כמו הליכה, ריצה, קפיצה ונוספות (מתחילים להבין את הקשר בין תפקוד הגיד ולמקצה בו ג'ולי קרסה לחלוטין).

בדרך-כלל הגיד נקרע במהלך פעילות גופנית בו נדרש כוח מתפרץ בפעילות כמו כדורסל, כדורגל, טניס או בפעילות מאומצת אחרת.

הקרע האופייני קורה בד"כ באנשים בריאים בגיל  35 – 55, אך יש שונות בקרב בספורטאים, ענפי ספורט ובעצימות הפילות באותה התקופה. בבדיקה ניתן להרגיש חוסר רציפות במישוש הגיד ובלחיצה על שרירי השוק לא יתקבל כיפוף בכף הרגל – מבחן "טומפסון".

בדיקות הדמיה היכולת לאשר את האבחנה של קרע בגיד הם:

  1. בדיקת אולטרה סאונד US
  2. בדיקת MRI המדגימה באופן מדויק את הגיד ואת הקרע בו.

A video posted by MetConTalk (@metcontalk) on

רגע הפציעה

האירוע מתואר בדרך-כלל על-ידי החולה כמכה חזקה מאחורי השוק "כאילו מישהו זרק עלי אבן", ניתן לראות בבירור בסרטון כי ג'ולי במהלך הקפיצות ברגע אחד מסתכלת לאחור לראות מה פגע בה, אותה תחושה מוכרת בקרב אנשים אשר חוו פציעה מסוג זה. גו'לי המשיכה לבצע בוקס ג'אמפס לעוד דקה או שתיים, כשהיא קופצת על רגל אחת עד ל-Time Cap. לאחר בירור רפואי מהיר נאמר לה כי מדובר בקרע חלקי בגיד אכילס שלאחר מכן התברר כקרע מלא משם ג'ולי קיבלה החלטה באופן עצמאי להמשיך בתחרות על דעת עצמה. לפי תמונת ה-MRI שפורסמה, הקרע המודגם נמצא במקום פחות שכיח, ברוב המקרים הקרע יודגם אינפריורית (תחתון) יותר מהמצב המתואר.

קבלת החלטות

במהלך התחרות ראינו את רוח הלחימה שג'ולי הפגינה, זה בער בה בצורה פטריוטית לחלוטין. אני מאוד מעריך ספורטאי שדבק במטרה, ולא נותן לכאב או פציעה להוציא אותו מהמשחק.

אך יש מקרים שאנחנו מקבלים החלטות לפי נטיות הלב שלנו, ולא אחר שיקול קליני בעל היגיון בריא.

ממבט ראשון זה נראה מגניב, פייטרית ללא פשרות, אחרי שני מצמוצים אתה מבין שעל מגרש תחרות מוקדמות אליפות העולם, נמצא ספורטאי עם פציעה ברמה מסוימת, כאשר רוב מרכיבי המקצים דורשים עמידות מקסימלית של אותו גיד פגוע. כשספורטאי מתייעץ עם המטפל שלו במקרים של פציעה, כיצד לנהוג, אתה חייב להפעיל שיקול דעת כמו של "נהג תורן" לקחת את המפתחות ולקבל החלטה ברורה, בריאה ונבונה להצלחת הספורטאי והתחרות.

בתמונה הנוכחית, ג'ולי לא עצרה את פציעה ואת התחרות, אלא המיכה עוד קצת, ולבסוף הפציעה עצרה אותה, וכמו שאנו יודעים זה הסתיים בניתוח של הגיד.

מעניין לציין, כי בשלבי ההכנה של התחרות, תוכנית האימונים לא כללה כמעט בוקס ג'אמפ, והתמקדה יותר בתירגול ג'ימנסטיקס (מתוך "Beyond the Whiteboard" – תוכנת מעקב אחרי תכניות אימון) יש שמייחסים לעובדה זו גורם תורם לפציעה, משום שלא הייתה מתורגלת. בעוד שתחושת הבטן שלי אומרות כי היא זיהתה רגישות (אנחנו רואים את זה הרבה במרפאה) באזור הקרסול, ולכן העדיפה שלא להעמיס בתרגול בעל אימפקט מיותר על גיד אכילס, ובכך למזער סיכון לפציעה (אגב, זה בדיוק השלב לוותר על ה-'ריבאונד' בוקס ג'אמפ ולרדת רגל-רגל, על מנת להפית אימפקט מהגיד).

תמונה גלובלית ושיקול קליני

בהסתכלות רחבה יותר, לאפשר לספורטאי להתחרות עם פציעה מסוג זה, בשילוב נעל מוגבהת (שמשנה במקצת את מאזן המשקל, מגבילה תנועתית ובכך משנה בנוסף את המשוב העיצבי של הגוף) הספורטאי יכול למעוד ביתר קלות בעת הליכה על הידיים, קפיצות על קופסא, וכו' ובכך לנחות נחיתה שבאופן אינסטקטיבי תגן על האזור הפצוע, אך השלכותיה עלולות להיות הרות אסון, כמו שבר במרפק, פריקת כתף, וכו' כתוצאה מנפילה לקויה.

לכן על הצוות הרפואי להיות בקיא ברזי הענף והמצים, ולהיות מוימן באבחנה מהירה בתנאי שטח ולחץ.

achilles-heel-surgery

אופי הטיפול

אילו ג'ולי הייתה קורעת קרע חלקי, אז הטיפול בקרע בגיד אכילס יכול להתבצע באופן שמרני ללא ניתוח על-ידי קיבוע בגבס של הרגל לתקופה של כ-3 חודשים. הסכנה בטיפול שמרני ללא ניתוח היא קרע חוזר והתארכות של הגיד הגורמת חולשה בפעילותו.

במקרה זה היא הזדקקה לטיפול ניתוחי. וקיימות שתי גישות מקובלות. פניתי לד"ר בנימין קיש, סגן מנהל המחלקה האורתופדית בי"ח מאיר, קולגה ותיק עם ניסיון רב באורתופדיה של כף הרגל והקרסול, על מנת לשמוע מפיו מה קורה אצלו בחדר הניתוחים.

1. טיפול ניתוחי לתפירת הגיד מאפשר חזרה מהירה יותר לפעילות, סיכון קטן יותר לקרע חוזר ונמנעת התארכות הגיד הגורמת לחולשה – "הטיפול הניתוחי יכול להתבצע באופן פתוח על ידי חתך יחסית ארוך מעל הגיד הקרוע ותפירה של קצוות הגיד. באופן פתוח מקבלים תיקון חזק של הגיד אבל עם סיכוי ניכר לסיבוכים כמו צלקת מפריעה, הדבקות של הגיד המפריעה לתנועה, פגיעה בעצב תחושתי העובר צמוד לגיד בחלקו החיצוני, זיהומים והפרעה בתנועה."

2. תיקון ניתוחי יכול להתבצע גם באופן סגור ע"י סידרת חתכים זעירים ודרכם העברת חוט לתפירת הגיד – "לאחרונה התחלנו להשתמש במערכת ייעודית מיוחדת  המוכנסת לצידי הגיד  דרך חתך אחד קטן ומכוונת מערכת חוטים מיוחדת המאפשרת תפירה מדויקת וחזקה במיוחד של הגיד. מערכת זו משלבת את הטוב בשתי העולמות על-ידי קבלת תיקון חזק בחתך קטן".

בניתוח בשיטות הסגורות הסכנה לסיבוכים כמו זיהום מקומי צלקת מפריעה או הידבקויות קטנה בהרבה.

"לאחר הניתוח הרגל מקובעת בסד או בגבס מלא למשך כשבוע עד שבועיים. ולאחר מכן  מורכב מגף הליכה מיוחד עם מספר הגבהות בעקב. עם המגף ניתן להתחיל דריכה והליכה. בכל שבוע יש להסיר הגבה אחת בעקב עד לקבלת עמדה ישרה של כף הרגל לאחר כחודש. יש להמשיך ללכת עם המגף כחודש נוסף. במהלך ההחלמה וכבר כשבוע לאחר הניתוח חשוב לבצע טיפולי פיזיותרפיה לחיזוק השרירים ושיפור טווח תנועה בקרסול".

"חזרה לפעילות ספורטיבית צפויה רק לאחר כ-3 עד 6 חודשים", מסכם ד"ר קיש.

יהיה מעניין לעקוב אחר שלבי השיקום שלה, בעיקר בשלבים המתקדמים, בו אנו מתחילים להעמיס על מערכת התנועה, ולבנות תבניות מפרקיות מורכבות, שאותו ספורטאי יצטרך לפגוש ולהתמודד אתם עם החזרה לפעילות.

נאחל החלמה מהירה, ורפואה שלמה!

איל כהן

תגובות

תגובה אחת

  1. Dany Damry

    שלום,

    מעבר לתיאור הטכני. מה מגביר סיכוי לפציעה כזו?

    האם זה עניין של עומס מצטבר ונזק שהולך וגדל עד קריעה? האם זה אירוע קיצוני יחי? האם היה ניתן למנוע את הפציעה במקרה הזה למשל?

    מה אנחנו כמתאמנים צריכים להסיק מכך כדי למנוע פציעה כזו?

    תודה.

יש לכם מה להוסיף?

X