הרשמה

סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

זה התחיל כשהייתי סטודנטית סקרנית לספורטתרפיה, שסוף סוף היה לה האומץ להרים טלפון למנכ"ל של מכבי אשדוד ולשאול אותו האם אני יכולה להגיע ולהסתכל על הפיזיותרפיסטית שלהם מטפלת בשחקנים. שנתיים לאחר מכן, קיבלתי שתי הצעות בהודעות טקסט באמצע ירח הדבש שלי: הראשונה-ממכבי אשדוד בכדורסל נשים והשניה ממכבי אשדוד בכדורסל גברים.

השאר כבר היסטוריה. בתשעת החודשים האחרונים אני ספורטתרפיסטית בקבוצה של מכבי אשדוד לגברים. פתיחת העונה הייתה מאתגרת. הגעתי לקבוצה ונוכחתי לגלות שהקבוצה מורכבת מ-50% שחקנים זרים. רובם אמריקאים שהמחשבה הראשונה שלי הייתה שהם אמורים להגיע בכושר מסוים ועם מודעות מסוימת אך היווכחתי לגלות במהרה שלא זה המצב. כבר באימון הראשון אחד מהם מתח את אחד האדקטורים (מקרבי הירך) וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה "וואו, איזו התחלה 'טובה' לעונה".

ומכאן, התחלתי להבין פציעות ספורט מהן. והנה כמה עקרונות חשובים שלמדתי והפנמתי בתור ספורטתרפיסטית:

1. הנתונים שלנו שונים משל אחרים

מי שמגדיר עצמו ספורטאי, בין אם תחרותי או חובבני מן הראוי שיתייחס לגוף שלו בצורה כזו. במהלך עבודתי אני פוגשת עשרות אנשים שבאופן לא מודע פוגעים בעצמם במסגרת הפעילות הגופנית בה הם מתעסקים ללא כל חשיבה קדימה, למה הכוונה? זה מאוד קל להגיע לבוקס לעשות את החימום שאמור להיות ספציפי ל-WOD היומי, קצת עבודת כוח מטקון והביתה, נכון?

אז זהו, שלא.

כאן נכנסים אלמנטים שאוכלוסיית המתאמנים הכללית אינה מודעת להם: אנטומיה, פיזיולוגיה, טווחי תנועה ומרכיבי כושר שונים, למשל גמישות. כל אחד יחיד ומיוחד, ולכל אחד איזורים המועדים יותר או פחות לפורענות. לשחקן X יש נתונים אחרים לגמרי משחקן Y ולכן ההכנה שלהם לאימון תהיה שונה לגמרי ואותו דבר רלוונטי גם למתאמנים החובבים. חישבו רגע על שחקן/ מתאמן שחסר לו טווח תנועה בירך והוא הולך לבצע אימון שמערב בתוכו את מפרק הירך, חשבתם? יופי, לפני שתקראו את השורה הבאה חישבו שוב, מה יכול לקרות לו?

במקרה הטוב אם השרירים שלו מספיק חזקים כנראה שהם ייקחו על עצמם את העומס, במקרה הפחות טוב העומס יעבור למפרק אחר שאין לדעת מה מצבו ומכאן זהו כדור שלג שמוביל בסופו של דבר לליקוי בתבנית התנועה שמוביל לפציעה.

2. אנחנו עושים את זה לעצמנו

אני מאוד דוגלת בלחנך ספורטאים, אתלטים ומתאמנים להקשיב לגוף שלהם. הרגע הזה, בו נשלחת תחושת הכאב למוח ממערכת העצבים הוא רגע כל כך חשוב, זה הזמן לעצור שנייה ולחשוב: "האם עוד סיבוב אחד באימון יקדם אותי או יפגע בי?".

כולנו מכירים את זה מניסיון אישי או מזה של הסובבים אותנו. להרבה מאיתנו יש נטייה כזו להתעלם מהאותות הללו בשל הרצון לסיים את האימון ויכולת קבלת החלטות, היא בדרך-כלל מעורפלת במהלך אימון. בדיוק כאן מגיע השלב שדורש מכם להקשיב לגוף, לשים את האגו בצד ולסמוך על עצמכם.

את ההבדלים המאוד משמעותיים ניתן לראות בספורט מקצועי: שחקנים מגיעים חצי שעה לפני תחילת האימון ומשקיעים בחיזוקים והפעלה אקטיבית של קבוצות שרירים ושרירים ספציפיים שהולכים להיות תחת עומס רב באימון, עובדים על האלמנטים החלשים שלהם, ומשפרים את האלמנטים החזקים. כל זאת לעומת שחקנים שבאים חמש דקות לפני תחילת האימון ונכנסים לחימום עם כולם ללא כל הכנה ספציפית להם וככה מוצאים את עצמם באמצע האימון מתעסקים בכאבים שמתעוררים בהכרח בגלל שלא נתנו לגוף שלהם את הדגשים שהוא צריך על מנת להגיע לביצועים טובים, נוסף על כך, בסוף האימון הם הרבה יותר עייפים וכאובים מאלה המשקיעים. ולכן, על מנת להוציא מגופכם את המיטב, עליכם להתנהג באחריות ולהכין את הגוף בדרך שמתאימה לכם ולא רק זו שמתאימה לכל הקבוצה.

3. מגוף לנפש ונפש לגוף

ידוע כי פעילות גופנית גורמת לשחרור אנדורפינים במוח המסייעים בשיכוך כאב ושיפור מצב הרוח, וזאת הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים את מה שאנחנו עושים. במצב לא רגיל, של פציעה למשל, כאשר איננו מתאמנים בתדירות שאנו רגילים אליה ניתן לומר שרמת האנדורפינים בגופנו יורדת ומכאן מצב הרוח שלנו מושפע בהתאמה. בהרבה מצבים כשכואב לנו משהו ישנה נטייה לחשוב שצריך להניח לאיזור הכאוב הזה, לא להפעיל אותו ולא לשים עליו עומס בשום צורה.  להגיד שקשה לנו, לנוח הרבה ולהימנע מפעילות, כל אלה הם עוד שמן ל"מדורת המצב המנטלי" של אותו מתאמן או שחקן.

למה? כי פתאום לאותו מתאמן יש חור בזמן בגלל שהוא "נח", החור הזה גורם לו לחשוב על כמה כואב לו, על כמה הוא פתאום לא עושה כלום ולא זז. השינוי מתחיל להיות גם פיזי והגוף במראה לא נראה בדיוק כמו שהוא היה רוצה. נכון שיש צורך במנוחה ובהחלמה, אבל מפרקים ושרירים אוהבים לזוז ובשביל זה הם נוצרו, ללכת לאימון זה הדבר שאתם צריכים לעשות,לנקות את הראש, לראות אנשים, להתייעץ עם המאמנים, לדבר על הפציעה הזו כדי ללמוד איך לפתור אותה וללמוד איך להימנע, או במילים אחרות לקחת אחריות על עצמכם.

בפציעות, עיקרון ההדרגתיות שולט, ולכן החזרה לשגרה אינה יכולה להיות מהירה מדי. במצב שהחזרה מהירה קיים סיכוי שהפציעה תחכה להזדמנות לחזור אליכם שוב והדוגמא הטובה ביותר מגיעה מעולם הכדורסל: נקע לטרלי (חיצוני) בקרסול, זוהי הפציעה השכיחה ביותר ומהווה כ-25% מסך כל פציעות הספורט כאשר עד 34% מהם מדווחים על נקעים חוזרים, אז נכון שקרסול זה מפרק בעייתי, אבל הבנתם את הקטע. החזרה לשגרה חייבת להיות מלווה בתכנון טוב, תרגילים ספציפיים, מאמן/ איש מקצוע שיודע מה הוא עושה  וחברים טובים.

4. לתקוף את הפציעה

איך ניתן להוציא את המיטב בזמן הפציעה? כשכאב, חוסר בטווח תנועה, נפיחות ומצב רוח ירוד שולטים, מה כבר ניתן לעשות?

אז זהו, שזה הזמן חברים לשים באור הזרקורים תרגילים שתמיד רציתם להוסיף ואף פעם לא היה לכם את הזמן או החשק. זהו בדיוק הרגע לייצר לעצמכם שגרה המכילה בתוכה חיזוקים, מתיחות, פתיחת טווחים, עבודה אקצנטרית, ובייחוד שרירים שלא ניתנת להם מספיק תשומת לב ביומיום. כל מי שעוסק בספורט באופן שבועי ויומיומי חייב, בדגש על חייב, לעשות אקסטרה ממה שניתן לו, למה?

הדברים שתוסיפו הם אלה שימנעו ככל הנראה את הפציעה החדשה שלכם, בסופו של יום אתם צריכים להיות המטפלים של הגוף שלכם, אתם התחזוקה השוטפת שלו, נכון שיש לכם איש מקצוע שאתם מרימים אליו טלפון אם יש לכם כאב שאתם לא מסוגלים להתמודד איתו, אבל בפעילות השוטפת הוא לא נמצא אתכם, ולכן אחריותכם היא לשים לב למשהו חלש ומיד להתחיל להתייחס אליו.

אתאר לכם מקרה אמיתי. תחילת העונה, משחק מול מכבי תל אביב בבית, המון לחץ על הפרקט, זריקה לסל ומיד לאחר מכן ריבאונד, אחד השחקנים קופץ לריבאונד ונוחת לא טוב. באותו רגע הוא מסתכל עליי עם מבט של "בר, משהו לא טוב קרה כאן עכשיו". אז כן, לאחר צילום בבית החולים, האבחון הרשמי היה נקע לטרלי בדרגה 3 בקרסול ימין. נקע בדרגה כזו מלווה בבצקת לאורך זמן  וחוסר יציבות מפרקי.

תנסו לתאר לעצמכם, מה זה אומר לשחקן בתחילת העונה לסבול מפציעה שכזו? איך זה משפיע על הכושר הגופני שלו? איך הוא מתמודד עם ההשבתה הזו מהצד המנטלי? לשחקן ברמה כזו, השבתה של חודשיים וחצי שזהו הזמן שלקח לו לחזור למגרש היא משמעותית מאוד. כמובן שהשיקום היה בצמוד לטיפול פיזיותרפיה אינטנסיבי אבל אני מדברת על העבודה שעשה לבד. היופי בפציעות הוא שהן מפנות לך המון זמן לחשוב, לנשום ולתכנן מחדש אסטרטגיה שתחזיר אותך למגרש.

אותו שחקן החליט שהוא לא הולך לתת לזה לשבור אותו, הוא לקח אחריות ובנה לעצמו תוכנית התמודדות. הוא הציב לעצמו שלושה יעדים:

  1. שמירה על רמת הכושר שהייתה לו לפני הפציעה – על-ידי אימוני שחייה שהיוו נפח גדול בהתחלה, חתירה ואופניים שהן פעילויות שלא מעמיסות על הקרסול.
  2. שמירה על כוח שריר ברגליים – לא היה שינוי במשקלי העבודה יחסית ללפני הפציעה.
  3. שמירה על טווחי התנועה הקיימים בכל המפרקים.

5. להוציא מעז את המתוק

כאן נכנס החלק הטוב ביותר, אותו שחקן שמר על כל התכונות שהוא יצטרך כדי לחזור לשחק כדורסל אבל במקביל פיתח את עצמו בעוד תחום. הוא החליט להתנסות בשיטת האימון של עידו פורטל שהיא עבודה נטו עם משקל גוף המערבת בתוכה המון תנועה בשילוב אלמנטים מעולם התעמלות הקרקע. בזכות השילוב של ענפי ספורט אחרים, אותו שחקן חזר לשחק לאחר חודשיים וחצי. אמנם כיום הוא עדיין סובל מדי פעם מכאבים והפציעה אכן גוררת השפעה על מפרקים ושרירים נוספים בגוף, אבל ניתן לומר שהוא חזר חזק, מודע וחכם יותר ממה שהיה. נוסף על כל אלה, הוא רכש מיומנויות עליהן הוא ממשיך לעבוד ולהשתפר בהן, הידע שלו גדל, הוא מאתגר את הגוף בצורה חדשה, מעניינת ומעוררת השראה.

קרדיט צילום: לירון מולדובן

דמיינו את הגוף שלכם כסוג של מקהלה, ואתם המנצחים עליה. אתם יודעים הכי טוב איפה החולשות ואיפה החוזקות, שלכם. והיכן ההזדמנויות היכן מסתתרים האיומים. ההישג הגדול ביותר שלכם הוא להפוך את החולשות לחוזקות ואת האיומים להזדמנויות. המכונה הזו שאנחנו כל כך אוהבים, המאפשרת לנו לעשות את הדברים שאנחנו רוצים, מאפשרת לנו לקחת את הראש לקצה גבול היכולת ולהרגיש בסופו של דבר מנצחים, עליה אתם צריכים לחשוב בכל פעם שאתם נכנסים לאימון.

 

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X