לכל אחד יש את הסיפור שלו עם קרוספיט, למה הוא עושה את זה – איך הוא התחיל, מה גרם לכך וכו' – "הרומן שלי עם קרוספיט” – פוסט 1 מתוך 3 של ניר כהן, מאמן ובעלים של קרוספיט רעננה בו הוא מספר לכם על איך התחיל אצלו הכל ומדבר על השילוב של קרוספיט יחד עם ריצת מרתונים וסיבולת.
הסיפור שלי עם קרוספיט התחיל בערך לפני שנתיים, עומרי פלד מקרוספיט הרצליה פרסם איזה מאר באתר שוונג, שם נחשפתי לספורט הזה לראשונה, קראתי ונדלקתי. הייתי אז ימים ספורים אחרי הניתוח (השני) שלי בברך, עדיין עם התחבושות, ומיד הרמתי את הטלפון ליונתן מקרוספיט תל אביב. לאחר שיחת טלפון קצרה קבענו לאימון התנסות (ברגע שמורידים לי את התחבושות).
אני הגעתי לקרוספיט עם רקע יחסית עשיר בתחום הגופני. תואר ראשון מוינגייט בחינוך גופני, מאמן קבוצות ריצה וקבוצות נוער לקראת גיוס ומקום 5 בארץ בריצת מרתון (טבריה 2009).
חשבתי שהידע שלי די מקיף בתחום ו"מה כבר אפשר לחדש לי?!" כאחד המגיע מתחום הסבולת, נושא החיזוקים ככלי לשיפור ביצועים וככלי למניעת פציעות אינו זר לי, אך עלי להתוודאות כי רוב הרצים החובבנים והשם יירחם, גם המקצוענים.. כולנו מכסתחים בנושא הזה. בדיוק מהמקום הזה התחלתי לעשות קרוספיט. ידעתי שאני חייב "לחזור למגרש" כמה שיותר מהר אחרי הניתוח. ידעתי שאני חייב תגבור בנושא החיזוקים ושאני חייב לשקם את הברך שלי אחרי שבועות ארוכים של ניוון. חיפשתי מסגרת ומאמן שיוכלו לעזור לי בנושא.
איפשהו במקביל להתחלת האימונים בקרוספיט תל אביב כבר קבעתי את היעד הבא שלי: ריצת אולטרה מרתון של 250ק"מ באיסלנד באוגוסט 2013. זה היה חלום עבורי בערך משנת 2007. המירוץ הזה כל כך מיוחד ונחשב למירוץ האתגרי הקשה ביותר בעולם.. למה?
1. עליך לשאת את כל הציוד בתוך תרמיל על גבך (לרבות אוכל, ביגוד ואביזרים שונים)
2. המירוץ כולו נערך בשטח, דבר המקשה על הריצה.
3. המירוץ בנוי בסגנון "מירוץ שלבים" כלומר המרחק מחולק על פני שישה ימים בהם עלי לרוץ מרחקים הנעים סביב 40-50ק"מ ביום.
4. איסלנד בחודש אוגוסט "מפנקת" בתנאי מזג אויר קיצוניים… קור עז יחד עם רוחות וגשמים.
5. 250 ק"מ כן? זה לא מספיק?!
בכל אופן, נחבר את הנקודות קצת לפני שנמשיך…
רץ מרתון תחרותי ומאמן קבוצות ריצה —> נפצע במהלך האימונים —> מתחיל אימוני קרוספיט —> נרשם למירוץ בן 250ק"מ באיסלנד.
בכל אופן, האימונים בתל אביב היו משהו אדיר. התאמנו אז עוד בבוקס הישן, חדר של 30מ"ר בכיכר אתרים, לא בדיוק ההולמס פלייס אליו הייתי רגיל… מהר מאוד מצאתי את עצמי לומד תנועות ותרגילים חדשים ותוך מספר שבועות חזרתי לרוץ ללא כל כאב בברך. למעשה, מלבד קצת קושי בטווח התנועה וכמה צלקות, לא היה אפשר להבחין שעברתי שני ניתוחים בברך.
התאהבתי בשיטה.
הקבוצתיות, האתגר, האימונים הארוכים והמתישים לצד אימונים קצרים ואינטנסיביים, אבל הכי חשוב, זה אשכר עובד. התועלת שהגוף שלי הפיק מהאימונים הללו היו שווים הכל.
הבנתי שזה הצעד הבא שלי גם בתחום האישי. החלטתי לפתוח מועדון קרוספיט בעיר בה גדלתי ואותה אני מכיר היטב – רעננה. בפוסט הבא אספר קצת יותר על אימוני הקרוספיט ששילבתי לקראת התחרות ההזויה הזו וכמובן על התחרות עצמה בה זכיתי לבסוף במקום ה2 בקטגורית הגיל!
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.