Register

A password will be e-mailed to you.

אלכס אומנצב (35, בת-ים) הוא כנראה אחד מלוחמי הג'יו ג'יטסו המעוטרים ביותר בסצנת הג'יו ג'יטסו הישראלי. עם חגורה שחורה שמתחתיה אינספור תחרויות ואימונים מפרכים אצל דודי בן-זקן ב-Team Pact, עבודה, משפחה וילדים – אלכס מצא זמן לשבת איתנו לשיחת היכרות קצרה.

והאמת? להגדיר אותו בתור לוחם ג'יו ג'יטסו בלבד יהיה מחדל – משום שמדובר באתלט רב-דרג, שלקח את עצמו למסע בענפי ספורט רבים בקריירה שלו. הכל בישראל שלנו שרק לאחרונה התחילה לחוות צמיחה של ממש בענפי הספורט האקסטרים שלה.

הנה מי שהוא ומה שיש לו לומר על ג'יו ג'יטסו וקרוספיט וכל מה שבינהם:

"כולם יכולים לתת לאנשים אחרים את ההרגשה הזו שהם מסוגלים"

קח אותנו לתחילת הקריירה שלך בכושר גופני – איפה הכל התחיל?

אני עוסק בספורט מגיל 6, בו סבא וסבתא שלי הכניסו אותי לסקי ועוד כמה ענפים. בגיל 9 עליתי לארץ והמשכתי להתאמן. התחלתי בג'ודו, ואז עבר לסטרייקינג – קרטה, איגרוף תאילנדי ואיגרוף קלאסי – כל זה עד גיל 18.

אחרי הגיוס החלטתי שאני יוצא ולוקח כיוון אחר. התעסקתי קרוב ל-5 שנים בפיתוח גוף. הסיבה לכך הייתה שהייתי בגובה 1.75 ושקלתי 50 קילו ולכן החלטתי שאני פונה נכנס חזק תזונה ולספורט הרמת המשקולות – שהיה מאוד לא מפותח אז. בתחילת שנות ה-2000 לא הייתה לזה מודעות בכלל-בכלל.

עליתי משהו כמו 20 קילו והגעתי לתוצאות מאוד יפות ואז החלטתי שצריך לחזור למכות. אבל כמו שאתה מבין בגיל מסוים אתה צריך ללכת לעבודה ולא יכול לקבל מכות בראש כל הזמן. זה היה הרגע שהתחלתי להתאמן אצל מישל כהן בג'יו ג'יטסו ברזילאי בקריית שמונה. זה היה ענף מאוד חדש באותה תקופה. מה שהביא לפריצה הזאת זה ה-UFC שבו הלוחמים התחילו להשתמש בג'יו ג'יטסו.

מאוד אהבתי את הספורט הזה, אתה לא יכול להגיד לעצמך בשום שלב ש-"הנה הגעתי למשהו ואני יכול להפסיק להתפתח". זה שחמט לחלוטין – שחמט אנושי – אינספור מהלכים ואינספור טכניקות. פשוט ספורט מדהים, שמתאים לכולם – זוהי הגדולה שלו. אצלנו מתאמנים אנשים מהילדים הקטנים עד אנשים בני 50. חלק בגיל הזה עדיין מתחרים ורוצים לראות ולבדוק את עצמם.

באיזשהו שלב אחרי שעברתי למרכז ואחרי שהתחלתי אצל עידו פריינטה, התחלתי לגדול בספורט ורציתי לחזק את תחום הכוח אצלי והבנתי שחדר כושר זה לא מה שיתן לי את התוצאה הרצויה. ואז התחלתי הרמת משקולות בהדר יוסף אצל שוני מנדל, שלימד אותי להניף. כמובן שלאחר מכן שמעתי על הקרוספיט שהגיע בדיוק לארץ. אני לא זוכר איך בדיוק הגעתי לזה, אבל פשוט הלכתי יום אחד להכיר את עמרי פלד בקרוספיט הרצליה והסברתי לו מה אני עושה. הוא אמר לי "מצוין – בוא". עמרי גם כן הגיע מאומנויות לחימה ונתן לי המון ידע ושיפר אצלי המון דברים. משם אני ממשיך.

אני מתחרה בשביל הכיף שלי – אני עושה את זה בגלל שקשה לי ואני אוהב שקשה לי. אם לא קשה לי אני לא מרגיש שאני מתפתח לאיזשהו כיוון. היום אני עוזר לחבר'ה הצעירים יותר, מתאמן איתם, מאמן ודוחף אותם קדימה.

A photo posted by Alex Um (@alexum_bjj) on

מה אתה יכול לספר על המערכת יחסים שלך עם קרוספיט?

למען האמת, קשה לי לקרוא לזה קרוספיט. בעיני זה פשוט היכולת להביא אתך לבצע משימה פיזית מסוימת באמצעות אימון. הג'יו ג'יטסו או כל ענף התאבקות אחר, מאוד דומה לקרוספיט מבחינת האלמנטים של התזוזה. אימוני פווארליפטינג, קטלבל ואחרים – כל אלה מדמים ג'יו ג'יטסו ועל הדרך משפרים את היכולת המטבולית שלך.

אם אתה עושה איזשהו מטקון אתה רוצה לדמות אותו לקרב ג'יו ג'יטסו עד כמה שאפשר, לדוגמה בתחרות יש לך בממוצע 4-5 קרבות עם מנוחה של של 10-15 דקות ואתה מתכנן סביב זה ובונה מסלול שמורכב מדברים ספציפים שמתאימים לך: דקה של משיכות, דקה של דחיפות, דקה של הרמות כבדות, ודקה של כוח מתפרץ נטו.

קרוספיט בשביל קרוספיט זה טוב אבל אתה חייב להבין מה אתה עושה. תה חייב להתאים את האימונים למה שאתה עושה ביום-יום שלך. הרבה אנשים שעושים את זה לא מבינים מה בדיוק עומד מאחורי זה. זה יכול להתבטא בתכנון אימונים  לקוי וגם בהתאוששות. בשביל להיות באמת חזק ולא להפצע אתה חייב להבין מה אתה עושה. אני תמיד ממליץ לחבר'ה שעושים קרוספיט ואומנויות לחימה לבוא אלינו לחולון – איציק, פבל, מושיק – הם יודעים מה לוחמים צריכים ותמיד נותנים לנו לעשות אימון שנותן דגש על אלמנט מסוים מעולם הלחימה. לחימה זה הספורט המרכזי שלנו.

את האימונים שלי, אני לוקח ומנתב אותם לפי מה שאני צריך. לפעמים שולחים לי כל מיני אימונים מכל מיני מכונים, אני רואה את האימון – מוסיף אלמנטים, משנה זמנים ומוריד דברים לא רלוונטים ומבצע – לרוב אני מתבסס על אימון בנוי שקיבלתי מחבר או שסתם נתקלתי בו. קשה מאוד כל הזמן להמציא לעצמך אימונים מאפס.

A video posted by Alex Um (@alexum_bjj) on

מהי לדעתך התנועה עם הכי הרבה ערך למתאמן לחימה מעולם האימון הפונקציונלי?

בכל יום שתתפוס אותי אני אעשה קלין אנד ג'רק. אני חושב שזה אחד התרגילים הכי טובים לרוב ענפי הספורט שמשתמש בכוח מתפרץ. חוץ מזה, חודש לפני תחרויות אני מפסיק עם משקולות ועובד הרבה יותר עם קטלבלים – זה הרבה יותר דינאמי ויותר מתאים לסוג העבודה שאני עושה.

איך נראית ההכנה שלך לקראת תחרויות?

יש חלק בעונה שאני מקדיש ל-"כוח ברוטלי" – המון המון פווארליפטינג, ככה לימדו אותי וככה אימנו אותי, אתה צריך בין העונות להקדיש זמן לכוח ברוטלי משום שברגע שאתה נכנס לעונה של תחרויות ואתה מקיז דם, זיעה ודמעות אין לך את הזמן לפתח כוח – בסיס הכוח שלך היה צריך להיות שם לפני. ככה נראה האוף-סיזן שלי.

לאחר מכן, אני עובר לשלב של אימוני כוח עם דגש פונקציונלי – אני מנסה לעשות עם כל מה שיש לי כמה שיותר פעילויות שמדמות את הפעילות שאני עושה בלחימה – ג'יו ג'יטסו, האבקות וכל זה. אני משתדל לעבוד יותר עם משקל ופשי ולא רק, אלא גם עם כלים חופשיים. אם ניקח לדוגמה את הקלין – אני אבצע אותו עם מוט אם אין ברירה, אבל אם יש לי את האפשרות אז אני מעדיף לבצע אותו עם קטלבל או שק בולגרי. עוד תרגילי קטלבל שאני אוהב לבצע הם וינדמיל, גובלט סקוואט, רולאפ לסקוואט ועוד, כולם עם קטלבל.

אני מעדיף לעשות כמה שיותר עבודה מורכבת שעובדת על קבוצות שרירים שונות בו-זמנית, משום שבקרב אתה לא רק דוחף את היריב, אלא שאתה דוחף וזז. אני עושה "Hip Escape" עם קטבל, "Turkish Get Up" אבל עם טווח תנועה מקוצר לא כולל קימה, כך שאני מדמה דחיפה של יריב.

זה לא ממש קרוספיט אלא יותר 'Circuit Training' – אימון תחנות פשוט בו אני מקדיש לכל אלמנט כמות מסוימת של זמן ועובר הלאה להבא.

תוך כדי אימוני הכוח, האימונים ממשיכים בשגרה עם ג'יו ג'יטסו, דרילים, האבקות ועוד.

באופן כללי, יש תחרויות שיותר מעניינות אותי ויש כאלה שפחות – עד עכשיו הייתי מתחרה 4 פעמים בשנה בחו"ל. בערך כל שלושה חודשים יחד עם עיסוקי המשפחה והעבודה והכל. היו לי מקרים שהייתי 3 חודשים בתקופה של תחרויות, שזה מאוד מאוד קשה. לעשות 9 אימונים בשבוע כשאתה עם ילדים ומשפחה זה מאוד תובעני. לפעמים אתה פשוט חייב לעצור ולהוריד הילוך.

ואיך אתה ברמה המנטלית?

כל תחרות בעיני היא כמו מבחן – בכל תחרות אתה תראה בדיוק איפה אתה חלש.

אני מאוד קשה בקטע הזה עם עצמי – אני מעדיף לא ללכת לאיזושהי תחרות לא מוכן, אני מעדיף להתכונן כמו שצריך ולעשות את העבודה שלי לפני ואם אני יודע שלא עשיתי את העבודה, אני מעדיף לא לגשת.

אני רואה לפעמים אנשים שהם תותחים במזרון והם מגיעים תחרות והם נתקעים בגלל שאין להם מספיק ניסיון בהתנהלות בתחרויות. יש חבר'ה שהם לא משהו במזרון ואז הם באים לתחרות והם פשוט שדים, הכל בגלל שהם פשוט מתחרים הרבה.

זה מאוד חשוב לדעת לעבוד בלי לחץ ולהתרגל לאווירה בתחרויות ולהבין איך להתנהג בהן. התחרות בג'יו ג'יטסו היא לרוב מנטלית, כמובן שיש אלמנט פיזי, אבל בסוף, הכל בראש.

איך נראה שבוע אימונים אצלך?

השבוע שלי מחולק לימים שכל אימון הוא בדרגות קושי משתנה: אימון קשה מאוד, אימון קשה עד בינוני ואימון בינוני עד קל – חוזר חלילה.

שני האימונים הראשונים ביום ראשון זה חדר כושר, אם יוצא שאין לי איפה להתאמן אז אני עושה תרגילי ליבה – לחיצת חזה, דד ליפט, סקוואט. בערב, קרבות ג'יו ג'יטסו. ביום שני עושה קרוספיט באימון שהוא בערך 30 דקות – בוחר תרגיל או היבט מסוים, לדוגמה עבודת קטלבל או כוח מתפרץ נטו.

אחר כך, אני עובר למזרון ועושה חצי שעה דרילים. בערב עוד קרבות בדרגת קושי בינונית עד קשה. את אימון הערב של יום שלישי, אני מקדיש לחבר'ה הצעירים בספורט ומנחה אותם.

איך נראית התזונה שלך בתור ספורטאי בעל כמה ענפי ספורט?

אין לי איזשהו תכנית מטורפת שעליה אני יושב ספציפית. רוב הזמן אין לי צורך לחתוך במשקל – אני במשקל התחרותי שלי רוב הזמן (68-67 ביחד עם החליפה). מבחינת אבות מזון: לרוב 50-60% ה חלבונים. כל השאר, ירקות, פירות, פחמימות מורכבות ומעט שומנים כפי שעושים בפליאו. משתדל לא לצרוך פחמימות פשוטות וסוכרים. ככה לדעתי צריך כל ספורטאי שמכבד את עצמו.

אני כמובן עושה צ'יט מיל – צריך לפנק את עצמך מידי פעם וחשוב למלא את מאגרי הגליקוגן, חוץ מזה זה חשוב גם ברמה המנטלית. דאבל צ'יזבורגר עם צ'יפס, מדיום עם קצת דם זה הארוחה האהובה עלי.

מה אתה יכול לספר על התמיכה מהמדינה בענף הספורט העיקרי שלך?

אני לא בא בתלונות למדינה, אמנם המדינה אכן לא תומכת ולא עוזרת, אבל, מעולם לא ביקשתי תמיכה ואני לא מתחרה תחת האיגוד, שכן תומך.

יש את איגוד ה-JJIF, איגוד הג'יו ג'יסו היפני הבינלאומי, שבתוכו יש מחלקה חדשה שנקראת ניוואזה (NeWaza). רוב החבר'ה שכן רוצים לקבל עזרה מהמדינה יכולים לפנות דרכם ולהסתייע באמצעות ארגון איילת (התאחדות ישראלית לספורט תחרותי לא אולימפי) שמסייע בטיסות לתחרויות ועוד.

תמיד אפשר לקבל עזרה מהמדינה ולהביא את הספורט בארץ להישגים גבוהים – אני אישית לא עושה את זה מכמה סיבות פשוטות – אני חושב שיש אנשים יותר טובים ממני ויותר צעירים ממני שעדיין לא מקבלים את הסיוע הזה.

בגיל שלי ובסטטוס שלי, המטרה מבחינתי היא לתת לאנשים את ההשראה, הידע והיכולות שלי בשביל שהם יביא כבוד למדינה ובגלל זה אני נלחם איתם בכל הכוח ועוזר להם וכל דבר שאני יכול. זאת התרומה הכי חשובה שאני יכול לתת.

כולם יכולים לתת לאנשים אחרים את ההרגשה הזו שהם מסוגלים. אמנם אני כבר לא ילד ויש לי משפחה אבל אני עדיין מוצא את הזמן הזה לעשות את הדברים האלה. הכל עניין של רצון ושל ויתורים.

ההישגים ואליפויות של אלכס אומנצב

A photo posted by Alex Um (@alexum_bjj) on

  • חגורה שחורה בג'יו ג'יטסו ברזילאי מעידו פריינטה
  • 2 X סגן אלוף ישראל בג'יו ג'יטסו ברזילאי
  • מקום שלישי אליפות ישראל בג'יו ג'יטסו ברזילאי
  • מסטרים אליפות ברזיל 2011 מקום שני
  • אליפות לונדון 2012 מקום ראשון
  • אליפות רומא 2013 מקום שני
  • אליפות רומא 2014 מקום ראשון
  • אליפות אירופה 2014 מקום ראשון
  • אליפות קליפורניה מקום 2014 ראשון
  • אליפות עולם למסטרים ארצות הברית מקום שלישי
  • אליפות אירופה 2015 NO GI מקום ראשון
  • אליפות רומא 2015 מקום ראשון
  • אליפות לונדון 2015 מקום ראשון
  • אליפות לונדון 2015 אבסולוט מקום ראשון
  • אליפות לונדון 2015 NO GI מקום שלישי
  • אליפות מינכן 2016 מקום שלישי
  • אליפות מינכן 2016 NO GI מקום ראשון
  • אליפות ניו יורק 2016 מקום שלישי
  • אליפות ניו יורק 2016 NO GI ראשון
  • אליפות ישראל הפתוחה 2016 מקום שני

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X