קטגוריית היחידים במשחקי הקרוספיט 2017, הייתה לא פחות ממטריפה השנה. עם שינויים רבים במרקם האתלטים וסינונים כואבים שבאו יחד עם התחרות העיקשת, נותרנו עם 39 מתחרים במקצה הגברים ו-40 מתחרות במקצה הנשים שהגיעו למדיסון במטרה לזכות בתואר.
הפייבוריטים
בואו נדבר על הדבר הזה שמציק לכם בגרון: במקצה הגברים זה היה סוג של קונצזוס שפרייזר יקח. יש תחרות יפה במקצה הגברים, אבל אף אחד מהם לא מחזיק במיינדט הדרוש למקום ראשון בגיימס. יותר מזה, אף אחד מהמתחרים לא באמת מאמין שהוא יכול לנצח את פרייזר, נכון לעכשיו. עם הניצחון השני שלו בתחרות (שקדם לו מקום שני ב-2015) פרייזר לחלוטין עטוף ב-"הילת פרונינג" והמתחרים במקצה הגברים יצטרכו פטיש כבד במיוחד בשביל לשבור אותה.
אז כן, אמנם מדובר באתגרים פיזיים בסוף היום, וכן -ולהיות עם פרייזר על המגרש, זה הישג שבוודאי ראוי להערכה.
אבל להאמין שאפשר לנצח אותו? ובכן, זה כבר משהו אחר.
במקצה הנשים, מבלי לגרוע מביצועיה של טיה קליר-טומי – זה היה קצת שונה.
הדרישה הכי "מתבקשת" לתואר באה מאיסלנד, אבל תחת שתי שמות; מצד אחד: קטרין דוויסדוטיר – האישה שהחזיקה בתואר כבר שנתיים ברציפות ולא הראתה סימני הרפייה לאורך העונה. לקטרין היו לכאורה את כל הנתונים הדרושים להמשיך ולהחזיק בתואר: היא צעירה ויש לה עוד הרבה "חיי מדף" (רק בת 24 וכבר עם שתי אליפויות, בעוד שהיא התחילה להתאמן בשנת 2012), היא מתאמנת תחת בן ברגרון, גורו הקרוספיט התחרותי ויותר מהכל – ההנאה שלה טמונה בקאמבקים ועבודה קשה (החזרה שלה מאי-ההעפלה למשחקים מ-2014 היא ראיה חזקה לכך).
ומצד שני – שרה סיגמונדסוטיר – מנצחת האופן 2017, הנמסיס של קטרין ומקום שלישי בשנה שעברה. שרה נשפה בעורפה של קטרין עוד ב-2015 ולאחרונה שינתה לחלוטין את המשחק שלה בהכנה לעונה (עוד על כך בהמשך).
חוץ מהכוח האיסלנדי, יש לנו מתחרות אחרות רעבות ועוצמתיות לא פחות – סאם בריגס (אלופת משחקי 2013 ואחת המתחרות הותיקות במקצה), טיה קלייר-טומי (מקום שני ברצף בשנתיים האחרונות), קארה ווב, קמיל לבלנק-בזינט (שהחזיקה בתואר ב-2014), ברוק וולס (מקום שישי שנה שעברה) וקארי פירס (מקום עשירי בשנה שעברה).
החדים מבינכם בטח השכילו לשים לב, שהפער בין טומי לקטרין ב-2016 הסתכם בשתי נקודות. מבט לאחור – אפשר לומר שהפירצה במשחק של קטרין הייתה שם כל הדרך. עם כל התקשורת סביבה – כנראה שלא בדיוק שמנו לב אליה. ולכאן טומי הצליחה להשתחל.
מקצה הנשים
טומי נתנה את ההצהרה שלה כבר בתחילת המשחקים. את מקצה הריצה-שחייה-ריצה סיימה במקום הראשון בעוד שהיא משאירה את בריגס ("המנוע") מאחור ומסיימת בזמן שהיה מזכה אותה במקום הראשון באיוונט גם במקצה הגברים. היא המשיכה את הטון עם מקום השני באמנדה, מקום שני במקצה ההנפה ולקחה את המקום ראשון בעוד שלושה אימונים אחרים – את הסוף, אתם כבר מכירים.
באופן אירוני לחלוטין, טומי ניצחה את משחקי הקרוספיט 2017 באותו פער שבו היא נוצחה ב-2016 – רק שתי נקודות, מפרידות בינה לבין המקום השני בתחרות (קארה ווב).
טניל ריד, היא דמות חשובה במקצה הנשים השנה גם כן; אתלטית ה-Opex הטריה צמחה מהמקום ה-11 במשחקי הבכורה שלה בשנה שעברה, למקום השישי השנה. במידה ותמשיך להראות עקביות בשנםי הבאות – יש סיכוי טוב שנראה אותה על הפודיום. ג'יימי גרין, שעד כה היוותה חלק מהקבוצה של מועדון CrossFit Yas, הצדיקה את ההייפ כשהיא מסיימת את ההופעה הראשונה שלה במקצה היחידים במקום השמיני. קירסטן הולטה הנוורגית, שלקחה את המקום הראשון ב-Meridian Regionals, סיימה את התחרות במקום השביעי (בשנה שעברה סיימה במקום ה-12).
שרה סיגמונדסדוטיר וקטרין דווידסדוטיר – שתיהן, לא עמדו בציפיות שלהן עצמן במשחקים, עם סיום במקום הרביעי והחמישי בהתאמה. בתור הכנה לעונה האחרונה, שרה עזבה את המאמן הקודם שלה ועשתה רילוקיישן, כשהיא עוברת להתאמן ב-CrossFit Mayhem (מועדנו של ריץ' פרונינג). נראה שההקרבה שלה, לא הייתה מספיקה למרות הכל ושרה סיימה במרחק של 20 נקודות מהמקום השלישי. קטרין לשם השוואה, סיימה במרחק של 50 נקודות מהמקום השלישי.
אציין כמו כן, את הפציעה ל קמיל לבלנק בזינט והפרישה שלה מהתחרות – האלופה מ-2014 העלתה את נפח האימונים שלה בעונה האחרונה והתחרות נראתה מבטיחה עבורה. אך תאונת רכיבה באימון הראשון של התחרות גרמה להחמרה בפציעה שספגה כמה שבועות לפני כן, והיא נאלצה לפרוש מהתחרות.
Bad Luck Kara
השנתיים האחרונות היו מלאות קשיים עבור קארה ווב, המתחרה האוסטרלית המובילה השניה בתחרות. ב-2014 היא פרשה כשני אימונים לפני סוף התחרות, לאחר שספגה פציעת גב קשה במיוחד. ב-2015, היא סבלה ממכת חום קשה באימון ה-"Murph" הידוע לשמצה וביצועיה נפגעו (אם כי זה לא מנע ממנה לסיים במקום החמישי). ב-2016, היא סיימה במקום השביעי. קארה נלחמה בנסיבות לא פשוטות לאורך השנים האחרונות והניצחון שלה היה סימבולי במיוחד.
למרות ההישג המדהים, באימון "2223 Intervals" שקדם לאימון ה-"פיבונאצ'י" האחרון לתחרות, נמצא כי קארה לא השלימה למעשה את האימון, עקב טעות שיפוט. השופט שלה אישר לה לסיים את האימון כשלמעשה נותרו לה לבצע עוד שלוש חזרות של אוברהד סקוואט.
מפה לשם, במטרה לפתור את הסיטואציה, קארה ספגה עונש "קל" של 6 שניות. הענישה הזאת שמה אותה במקום הרביעי במקצה ולמעשה בהסתכלות לאחור – עלתה לה באליפות. בקרוספיט תחרותי, שיפוט הוא חלק מהמשחק, אבל בכל זאת בנבירה לפרטים, ייתכן שהעונש שניתן לה לא בדיוק תאם את המצב בשטח.
בכל מקרה, קארה סיימה את המשחקים במקום השני, במרחק של שתי נקודות דלות (992 לעומת 994 של קלייר-טומי) מהאליפות.
אנני חוזרת לפודיום
אנני ת'וריסדוטיר, האיסלנדית הראשונה במשחקי הקרוספיט אי-פעם, שהחזיקה באליפות אי שם ב-2011 ו-2012 ולקחה את המקום שני ב-2014, הספיקה לשכוח איך הפודיום מרגיש בשנתיים האחרונות (ב-2015 פרשה עקב מכת חום וב-2016 סיימה במקום ה-11).
החזרה של אנני לפודיום היא פואטית משהו וראויה להערכה, במיוחד בגלל שמדובר באחת מהמתחרות הכי ותיקות בתחום שעדיין חיה ובועטת ולא סתם – עם הגעה למקום שלישי בעונה תחרותית למדי במקצה הנשים. אנני עברה את המשחקים עם תשעה סיומים בחמישיה הפותחת בתחרות.
מקצה הגברים
בהיסטוריית משחקי הקרוספיט, לא היה ולא נברא סיום כזה דומיננטי כמו של מאט פרייזר השנה. בינו לבין המקום השני (ברנט פיקובסקי) נותר פער עצום של 216 נקודות. זהו מספר אסטרונומי שמציג רק כמה מת'יו שלט בתחרות השנה, עם שבעה אימונים בהם סיים במקום הראשון.
פרייזר למעשה שבר את השיא של עצמו משנה שעברה – בה ניצח בפער של 197 נקודות על המקום השני. בשביל תת לכם קצת קנה מידה – אפילו ריץ' פרונינג לא הגיע לפערים תלת-ספרתיים שכאלו.
ריקי גרארד בן ה-23, הוא טירון גיימס אוסטרלי שגנב את ההצגה השנה ולקח את המקום השלישי. ריקי הוא אחיו של בן ג'ארד, מתחרה גיימס גם הוא, שלקח את המקום ה-15 במשחקי 2015.
ההשראה שריקי לקח מבן הביאה אותו רחוק מסתבר: הוא סיים שלושה אימונים במקום הראשון תוך כדי שהוא עוקף לכל אורך התחרות מתחרים ותיקים ומנוסים יותר ממנו ואפילו מנצח את ה-"Cyclocross" – האימון הראשון לגיימס 2017. ריקי הגיע לקרוספיט דרך ענף הרוגבי התחרותי, שאותו לבסוף זנח לטובת קריירה תחרותית בספורט הכושר. באופן לא מפתיע, ריקי זכה בתואר "טירון השנה" של משחקי קרוספיט 2017.
ברנט פיקובסקי הקנדי, בהתאם לתחזיות, הצליח לתת שואו לכל אורך התחרות כשהוא מצליח להתקרב לפרייזר הכי הרבה מכל שאר האתלטים האחרים. ברנט פתח את התחרות בניצחון במקצה השחייה-ריצה-שחייה ובעוד שני אימונים נוספים. פיקובסקי סיים את הופעת הבכורה שלו בשנה שעברה במקום הרביעי.
פטריק ולנר שזכה במקום השלישי בשנת הבכורה שלו במקצה היחידם בשנה שעברה, הושאר מחוץ לפודיום ולא הצליח לשחזר את ההישג שלו. נוח אולסן, הפתיע השנה כשהגיע קרוב לפודיום מאי-פעם עם סיום במקום החמישי. חמוש בניסיון הרחב שלו (נוח מתחרה בגיימס משנת 2014), יש לו סיכוי גבוה להתקדם הלאה במיקומים בשנה הבאה, במידה ויראה עקביות.
המחקים השנה לא היו טובים עבור ג'וש ברידג'ס, שמתחרה עוד משנת 2013 ומהווה סמל של דור המתחרים הישן יותר. ג'וש סיים את המשחקים במיקום ה-30, שהוא למעשה המיקום הכי גרוע שלו אי-פעם בתחרות. יונה קוסקי הפיני שהתאמן עד כה תחת מיקו סאלו (אלוף המשחקים לשעבר), לקח את המקום העשירי בתחרות. זהו שיפור לעומת העונה הקודמת שלו בה סיים במקום ה-40 (!) אך בטח לא שיא, עם סיום במקום התשיעי ב-2015. ביורגווין קארל גודמנדסון, גם כן לא הצליח להעפיל על הישגיו מ-2015 בה סיים במקום השלישי בעולם וחתם את המשחקים במקום השישי, במרחק של 50 נקודות מהפודיום.
ומה עם האתלטים שנפצעו במוקדמות?
משחקי הקרוספיט מתיירים לבחור בקפידה את האיש והאישה בעלי הכושר הגופני הטוב ביותר בעולם. אבל האם באמת CrossFit HQ הצליחה לבחון זאת השנה, כשכל כך הרבה אתלטים במקצה הגברים פרשו בשלב המוקדמות עקב פציעות? האם אותם אנשים שהופיעו בגיימס היו בהכרח נשארים, לולא אותן פציעות?
בסך הכל, כ-36 אתלטים פרשו ממוקדמות המשחקים עקב פציעות בשריר הפקטרוליס, במקצה הסנאצ' ומאלסאפ. בוודאי שהיינו מקבלים לוח תוצאות לפחות קצת שונה, במיוחד בגלל שמות גדוים כמו קאן פורטר, אריק קארמודי, ניק יורנקר, דן ביילי, סאם דאנסר, בן סטונברג וכריסטיאן לוסרו. כל השמות הללו עם המתחרים שהיו בעבר לגיימס ויכלו לשנות את פני השטח.
אז האם עמידות לפציעות או היעדר פגיעה גופנית – הם גם משתנים שנמדדים במבחן של קרוספיט?
בכל מקרה, נשארנו פה עם תרגיל מנטלי מעניין.
יש לכם מה להוסיף?
עליך להתחבר על מנת לפרסם תגובה.