Register

A password will be e-mailed to you.
[adrotate group="1"]

בשקט בשקט, מאחורי הקלעים, נבנה לו אלוף ישראלי חדש בהרמת משקולות אולימפיות. נצר לנבחרת ישראל בהתעמלות מכשירים, מאמן קרוספיט והתעמלות וספורטאי תחרותי ותיק (את שיאיו נפרט בהמשך), בר לוי רק בגיל 23, עושה שמות וקוטף הישגים בקטגוריית משקל של עד 62 קילו ומבטיח לכם שהחלום האולימפי הוא מעבר לפינה. הגיע הזמן שתכירו אותו.

חזרתי אל המנתח עם דמעות בעיניים והוא אמר לי: "אני לא אגיד לך שאמרתי לך, אבל את הקריירה שלך, סיימת."

בדרך לאולימפיאדה עוברים בהתעמלות

"את הקריירה בהתעמלות קרקע התחלתי בחוגים עוד בגיל 5, והתאמנתי באופן תחרותי מגיל 7.5. סגרתי עשר שנים בתור ספורטאי תחרותי אלוף ישראל לשעבר עם כל מיני הישגים – אלוף הטעות, משתתף במכביה, אליפויות קרואטיה, בולגריה ואירופה. נפצעתי חודשיים לפני גיל 18 עם קריעה של רצועה צולבת בברך. הניתוח עבר בהצלחה, אבל הייתי ילד שלא אוהב להקשיב – אחרי שאתה קורע צולבת יש חצי שנה החלמה מינימום לאחר השתלה והייתי ילד פזיז שאוהב ללכת נגד החוקים."

"שלושה ימים אחרי הניתוח הלכתי בלי קבעיים. ירדתי לאילת ועשיתי ספורט ימים עם חברים, התחלתי ריצות וביקשתי מהמנתח אישור לחזור לספורט. דרשתי ממנו לחזור וויתרתי על האישור שלו. הוא סירב בתוקף ושאמר שכל עוד שאני חוזר בלי אישור – זה אך ורק על אחריותי. מבחינתי זה היה בסדר."

קרעתי את שני המינסקוסים ואת הרצועה צולבת שוב קרע חלקי ממש באותו יום באימון. חזרתי אל המנתח עם דמעות בעיניים והוא אמר לי: 'אני לא אגיד לך שאמרתי לך, אבל את הקריירה שלך, סיימת.' את הצולבת כבר השתילו לי וקדחו בעצם ולא היה אפשר לנתח שוב, רק לנקות את המינסקוס מהפציעה. ניסיתי להמשיך עוד שנה בהתעמלות תחרותית – זה היה בלתי אפשרי. התחלתי לרוץ לקראת גיל 19 ונהייתי אצן, מרתון ת"א, מרוץ שלושת הגבולות, ויצא לי גם להתאמן עם קבוצת האימון של צה"ל ובצבא הייתי מדריך כושר גופני.עשיתי את ה-Hero Challenge שבארץ, Sparta Race בחו"ל ולא יכלתי להיפרד מהתעמלות. המשכתי לאמן ילדים ומתאמנים באימונים אישיים."

אז אחרי כל זה, איך יצא בסוף שהכרת את ענף הרמת המשקולות?

"באחד האימונים בדצמבר לפני גיל 21, הגיע מתאמן בשם תום שרמן וסיפר לי על זה שהוא משקולן, התלהבתי, ונזכרתי שתמיד רציתי להתעסק קצת במשקולות.הוא לקח אותי לאימון פה בהדר יוסף. בלעדיו אין סיכוי שהייתי בא. שוני מנדל (מאמן ומתחרה ותיק לשעבר במכבי תל-אביב הרמת משקולות) ראה אותי ועשיתי את האימון הראשון בג'ינס. לא ידעתי בכלל שאני בא לאימון והוא די החליט על דעת עצמו שאני מתאמן. עשיתי את האימון בג'ינס ובכפכפים."

"החלום שלי מאז ומתמיד היה להיות באולימפאידה" בר מסביר ומצביע כל הקעקוע שנמצא על זרועו – 'Citius, Altius, Fortius', שמשמעותו: "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" – הסיסמא של האולימפיאדה.

רוץ אל סוס קפיצות או תרגיל קרקע – מתח שהגובה שלו הוא קומה וחצי באוויר ולעזוב אותו ולחזור אליו – זה די מפחיד – להחזיר את עצמנו מתחת למוט של 100 קילו זה לא כזה נורא. (צילום: דימה וזינוביץ')

"לרוץ אל סוס קפיצות או לבצע תרגיל על מתח שהגובה שלו הוא קומה וחצי באוויר ולעזוב אותו ולחזור אליו – זה די מפחיד, אז אחרי כל זה – לזרוק את עצמנו מתחת למוט של 100 קילו זה לא כזה נורא." (צילום: דימה וזינוביץ')

"תמיד חלמתי להיות באולימפיאדה והחלום התפוצץ. אבל אחרי תקופה של חודש-חודשיים שאני ראיתי שאני נהיה טוב בענף החדש – הרגשתי את החלום שוב. מעין חשמל בקצות האצבעות. התייעצתי עם המנתח שלי שתמך ואמר שכך אחזק את השרירים מסביב למינסקוס והרצועות הפגועות. התחלתי הרמת משקולות באופן מקצועי בפברואר 2014. ומשם אנחנו מטפסים – באותה שנה הייתי אלוף ישראל, שנה לאחר מכן עוד פעם אלוף ישראל, שיאן ישראל, באליפות אירופה עד גילאי 23 אז לקחתי מקום 3 בתחרות בקרב 2 – מקום רביעי בהנפה (קטגוריה עד 62 קילו) שם ניצחו אותי בהנפה בקילו אחד ובג'רק ממש בקילוגרמים ספורים. הגעתי בסופו של דבר רביעי בהנפה ורביעי בדחיקה עם טוטאל ('קרב 2 – שילוב של הג'רק והסאנצ' ביחד) שזיכה אותי במקום השלישי. בנתיים עשיתי שלושה שיאי ישראל: 109 ק"ג הנפה, 128 ק"ג דחיקה וטוטאל של 237 ק"ג."

אלוף שלי ?
בר לוי, בני היקר, אלוף הארץ בהרמת משקולות שנה שניה ברציפות. שבר שיא ישראל בהנפה 108 ק"ג (משקל גוף 62 ק"ג).
אלוף כבר אמרתי? ??????

Posted by Ronit Lewi on Thursday, August 27, 2015

 

כל מתעמל יכול להיות משקולן אבל לא כל משקולן יכול להיות מתעמל

יש כל מיני מעברים שאנשים עושים מענפי ספורט שונים לענפים אחרים, במיוחד מענפים אולימפיים לקרוספיט. מה אתה יכול לספר על המעבר שלך?

"אצטט את ד"ר מרק ורטהיים – פרופסור ישראלי מכובד למדעי הספורט: 'אם אתם רוצים שהילד שלכם יהיה ספורטאי טוב – תשלחו אותו להתעמלות', מהתעמלות מכשירים הוא יוכל להתפתח לכל דבר. אם הוא גבוה – הוא יוכל להתפתח לכדורסלן מצוין, אם הוא רחב וכבד – יהיה מספיק אתלטי בשביל להיות בג'ודו. במקרה שלי, כמתעמל נמוך, חזק וגמיש – התאמתי את עצמי למשקולות. המעבר ממשקולות להתעמלות קרקע הוא בלתי אפשרי בעיני משום שרגליים נורא כבדות זה לא דבר אופייני למתעמלים. גב נורא גדול לא אופייני גם. רחב גבי פחות וידיים פחות. אצל מתעמלים זה בעיקר פלג גוף עליון גדול מאוד לעומת רגליים קלות ודקות. מנטלית, בגלל שהמתעמלים נורא זריזים וגמישים וחסרי פחד – לרוץ אל סוס קפיצות או לבצע תרגיל על מתח שהגובה שלו הוא קומה וחצי באוויר ולעזוב אותו ולחזור אליו – זה די מפחיד, אז אחרי כל זה – לזרוק את עצמנו מתחת למוט של 100 קילו זה לא כזה נורא."

"אז ניסיתי לעשות את המעבר ואפשר לומר שהולך טוב. הטרנזישן מהתעמלות פשוט מדהים לדעתי. הוא ממש נוח וכל מתעמל יכול להיות משקולן אבל לא כל משקולן יכול להיות מתעמל. אותו דבר לגבי הקרוספיט. ברמות הגבוהות של קרוספיט תחרותי, הרבה מהאתלטים הגיעו מדרגות גבוהות של ענפי ספורט אחרים – יש כאלה שהגיעו מענפי כוח כמו פוטבול או אתלטיקה קלה. ויש סוג אחר של אתלטים שהגיעו מעולמות ההתעמלות, מעודדות, אקרובטים, רקדנים ומתעמלי מכשירים, לאלה יש כבר את כל מרכיבי הכושר הגופני. גמישות, זריזות, כוח, קוארדינציה ורק נדרש להתאים את האתלט לנישה החדשה , בין אם זה קרוספיט או הרמת משקולות."

מהן התוכניות שלך להמשך הקריירה שלך?

"החלום שלי הוא אולימפאידה. זה היה אולימפיאדה מגיל אפס. האגדה מספרת שהדבר הראשון שעשיתי כשנולדתי זה לומר את המילה 'אולימפיאדה'" (צוחק).

"בתור מתעמל רציתי את זה מאוד. ובאמת הייתי בסגל לריו 2016 ורצה הגורל ודברים השתנו, אבל עכשיו אני בסגל לטוקיו 2020. לא מוותרים על התקווה האולימפית והחלום האולימפי וביום שאני אעשה את זה החיוך לא ירד ממני לנצח נצחים."

בר באותו יום היה ימים ספורים לפני אליפות אירופה בפיורדה (Førde) שבנורווגיה, ביום שאחרי היה אמור להגיע לביתו ולהתארגן לקראת הטיסה. "נפצעתי בדיוק בשורש כף-יד. ניסיתי להתעלם מזה וטסתי עם הפציעה לקפריסין שם לקחנו גביע. כשחזרתי הגיעו התוצאות של ה-MRI וה-CT ואז גיליתי שיש לי שני שברים ביד בשלבי איחוי. שברים נורא קטנים שאחד מהם מציק – אני לוקח ארקוקסיה ואני אחרי זריקה ומתכונן לאליפות שתהיה שבוע הבא."

"מצד אחד אני שמח שזה הגיע ואני רוצה להיפטר מזה. זה שובר מנטלית. ומצד שני אני מגיע מחייך אבל בפנים אני 'עושה במכנסיים'. עם היד שנפצעה אני מרגיש פחות מ-100%. זה כן שינה לי את השאיפה – אם הייתה מטרה לשבור שיאי ישראל אז המטרה היא לשבור בקצת ולהגיע ל-15 הראשונים באירופה. "בר התחרה ב-11.4 ולקח את המקום ה-16, עם טוטאל של 235 ק"ג, 110 בהנפה ו-125 בדחיקה, על משקל גוף של 61 (!) קילו.

אתה עדיין בקשר עם חברים מעולם ההתעמלות?

"כן, כולם."

איך זה מרגיש בשביך? יש בזה משהו מדכדך או שכבר השלמת עם זה שמצאת עבורך מקום חדש?

"לקח לי זמן להסתגל – בשנה הראשונה הייתי מגיע הביתה ובוכה, לאבא שלי, לאורן המאמן שלי – הייתי אומר שמשקולות זה לא מה שרציתי וזה לא היה החלום שלי אבל לפעמים יש רצון ואין יכולת. אין לי יכולת להיות מתעמל יותר."

אתה לא תראה אף פעם בן אדם עצוב כשהוא עושה סלטה. אין מה לעשות – זה כיף

אבל זה לא כשלון, זה אפילו יכול להיחשב בתור הצלחה ענקית

"נכון, זה לא כשלון והרבה אנשים אומרים לי שהמעבר שעשיתי הוא מדהים והיום אני אפילו משקולן יותר טוב מהמתעמל שהייתי. בכל זאת שלישי באירופה בגיל 23, אלוף ישראל, שיאן ישראל – הכל בפחות משנתיים. אף אחד לא עשה את זה לפני – שברתי שיאים שעמדו על הפרק יותר מ-10 שנים, אף משקולן בגילאי 23 לא הביא מדליה ולא פודיום של קרב 2 ('Total')."

"בשנה הראשונה הייתי בוכה על זה קבוע – אבל לאט לאט הפנמתי וראיתי שמשקולות זה בית חדש וגם פה יש אנשים שאוהבים אותי ואכפת לי מהם ולהם ממני. אבל שלא תחשוב שויתרתי על התעמלות, אני אמנם מתאמן שמונה פעמים בשבוע במשקולות אבל אימון אחד בשבוע – יום רביעי שהוא היום מנוחה שלי, הוא יום להתעמלות. כי בכל זאת חשוב לשמור על זריזות וגמישות. ולעשות סלטות זה כיף – אתה לא תראה אף פעם בן אדם עצוב כשהוא עושה סלטה. אין מה לעשות – זה כיף."

"אז שם אני מתאמן עם הנבחרת – אמנם אני לא באותה ברמה אבל כיף לבוא. היחס אלי שונה – "הנה המדליסט" או "המשקולן שהביא מדליה", שטילוב (אלכסנדר) שעמד על פודיום באליפות עולם ועשה שתי אולימפאידות והשלישית בדרך והביא מדליות מאירופה 4-5 שנים ברצף חולק לך כבוד – זה בלתי נתפס. היחס פשוט שונה. חברים ספורטאים – לא 'סתם' מתאמנים יחד באולם."

"זה היה לא קל אבל זה מאחורינו ובאמת שלטובה."

מה אתה הכי פחות אוהב בהרמת משקולות?

"אני לא אוהב פרונט סקוואטס, יסלח לי השם. פרונט סקוואט פשוט שובר אותי, הגעתי מהתעמלות ויש לי גב חזק ורגליים חלשות והתרגיל מסתמך מאוד על הרגליים ובגלל זה הוא הכי פחות מועדף עלי."

מה אתה חושב על וייטליפטינג בארץ? איך הספורט מתפתח? לדוגמה עד עכשיו הספורט בארץ היה נחלתם של ספורטאים עולים ועכשיו יוצא שאתה, ספורטאי מענף אחר, מגיע אליו. מה אתה יכול לומר על זה?

"כן, תמיד אומרים לי שאני מוסיף צבע לספורט. אני דופק שיא ועושה סלטה בבמה – פחות אופייני לאוכלוסיה הקיימת בענף (צוחק) אבל אני לא חושב שאני מיוחד. פשוט אין תרבות לספורט הזה בארץ. בכללי, הספורט לפני הקרוספיט בארץ היה קרוב לגסיסה. עכשיו אתה רואה נשים נרשמות לוייטליפטינג ועובדות על תרגילים לא מוכרים כמו סקוואטים. אומרים גם ש-'משקולות יעשה אותך נמוך' – שזה שקר. אם אני אשחק כדורסל כל היום אני אהיה גבוה? כששואלים אותי איזה ספורט אני עושה ואני אמור שאני משקולן – ישר שואלים אותי אם זה בגלל שאני נמוך? ברור שאצלי זה משהו משפחתי ומשקולות זה בהחלט לא מה שגרם לי להיות נמוך." זה רק מראה את הבורות וחוסר ההבנה של האדם הממוצע שלא מכיר את הענף בארץ.

"אני כן חושב שיש לנו הרבה מקום להשתפר ולגדול."

אתה רואה את זה קורה כבר?

"אנשים מאוד נמשכים למשהו שהקהל אוהב. הקהל אוהב משקלים כבדים מעל הראש, זה מרשים וזה נראה טוב. אבל למה זה לא מפותח? כי אין הישגים. אבל עכשיו יש לנו הזדמנות לשם משקולן באולימפאידה, דבר שלא היה מאז שנת '96 והשנה אנחנו צופים לראות משקולן מה שישים את הספורט על המפה. יש לנו נבחרת נשים חזקה – ניקול, מונה, רייצ'ל, אוקסנה ומרינה ובבנים יש לנו את דוד ליטוינוב, איגנסין, ברוניסלוב מרגוליס, דניאל צ'רטקוב, אנטולי מושיק, איגור אוליצ'נסקי – יש שמות מאוד חזקים ונבחרת מאוד חזקה."

בר לוי נבחרת ישראל הרמת משקולות

בקפריסין עם נבחרת ישראל – ברוניסלב, בר, רייצ'ל ומונה

"אנחנו כן יכולים להביא א הכרטיס האולימפי. באליפות אירופה נדע בדיוק אם נוכל להשיג את זה. משקולן ישראלי באולימפיאדה זה הישג – כשהיה מתעמל ישראלי באולימפאידה, בדיוק אז, הורים שלחו את הילדים שלהם לחוגי התעמלות. מה שמצליח מושך יותר. אבא שלי תמיד אמר 'אנשים נמשכים לוינרים, לא ללוזרים'. כמה שזאת אמירה קשה היא נכונה – כשיהיו הישגים תהיה התפתחות. זה לא משהו שיקח חודש-חודשיים, זה יכול לקחת אפילו חמש-שש שנים. ככה נוכל לשים את הספורט על המפה ואנחנו מתאמנים הכי חזק בשביל להביא אותו למפה ולפתח את הספורט בארץ. אני חלילה לא מזלזל בכדורגל – אבל אין בספורט הזה משהו מיוחד – אבל גם במשקולות אין – אז למה לא?"

איך נראית שגרת האימונים שלך בתור משקולן?

"אחרי הפציעה אני מתאמן רק שישה אימונים בשבוע. בשיא הגעתי ל-13 אימונים בשבוע – שני אימונים כל יום למעט שבת שאתאמן פעם אחת. עכשיו בשגרה זה קצת השתנה ואני נח בשבת- התאוששות אקטיבית, גלישה או קרב מגע ומתעמל כל יום רביעי."

A photo posted by barlewi (@barlewi) on

                בר קובע שיא ישראלי חדש עם 110 ק"ג הנפה באליפות אירופה בפיורדה

"לפני תחרויות אני מאוד מקפיד על תזונה, התפריט העיקרי שלי זה סלרי וחסה – במיוחד אם אני צרי לחתוך משקל. בשגרה אני מאוד שומר ואוכל אורז מלא, חזה עוף, בלי המבורגר וצ'יפס. במשך שנים לא שתיתי אלכוהול ואם אני כן, באירועים, זה רק סמלי. עם חברים אני קבוע הנהג התורן ואני משתדל לא לשתות. אני לא אוכל ג'אנק – חוץ מגומי. יסלח לי השם אבל זאת חולשה. פעם בשבוע אני עושה לעצמי איזה חופן של 100 גרם."

"יש לחץ חברתי. אני מקבל המון מבטים של 'יאללה תשתה, אתה לא יותר טוב מאיתנו!'."

גם למתאמן רגיל שרוצה לשמור על תזונה יש אתגר בהתמודדות עם לחץ חברתי, אז איך באמת אתה מתמודד עם זה בתור ספורטאי תחרותי?

"בהתחלה זה היה מאוד קשה אבל מסתגלים והייתי צריך להסביר את עצמי. אב היום מי שלא טוב לו עם זה, הגישה היא יותר 'תודה רבה ונתראה בשמחות'. אז החברים הקרובים שלי מכירים אותי מגיל שש ואיתם אף פעם לא הייתה לי בעיה לשמור על התזונה. זה כיף וזה עושה לי טוב."

מה תוכל לספר על ההיכרות שלך עם קרוספיט?

"אני מאוד אוהב קרוספיט. הסיבה היחידה שאני לא עושה את זה זה משום שזה לא ספורט אולימפי. אחרת הייתי עושה את זה ללא שאלה – אירובי, משקולות, התעמלות.. אבל החלום שלי והשאיפה זה האולימפיאדה ולכן אישית יש לי פחות לגיטימציה לעסוק בזה."

מה אתה יכול לומר על מתאמני קרוספיט מבחינת העיסוק שלהם בהרמת משקולות?

"כשקרוספיטים קוראים להרמת משקולות הנפת משקולות. זה לא הנפת משקולות, זה הרמת משקולות!"

"'יש לכם נעליים להנפת משקולות?' כן אחי, יש ילי גם נעליים גם נעליים לדחיקות ונעליים לסקוואטים!"

מה תוכל לספר על מערכת התמיכה שלך?

"קודם כל, תודה למכבי, לניר, דורון, אורן וקובי."

"בלי אורן שי שהיה בא לפה כל יום, שאגב הוא עורך-דין וזאת לא העבודה שלו בכלל והוא בא לאמן רק אותי. בלעדיו כל זה לא היה קורה. אין סיכוי שהייתי מגיע לאן שהגעתי או שהייתי מתחיל ופורש באמצע הדרך."

"דורון המנכ"ל, מגיע להתאמן פה ויודע כמה קשה ונותן לי תמיכה, קובי וניר גם הם דואגים לי ותומכים בי בכל הדרך ובלי תמיכה שלהם ספק אם הייתי יכול להגיע לאן שהגעתי."

"מכבי וכל הספורטאים, שוני וכל ספורטאים מחייכים ונותנים לך את התמיכה שאתה צריך, כשאתה שבור, שאתה פצוע ומרוסק. וגם להורים שלי – זה נשמע הכי בנאלי אבל בלי הורים שייתמכו בי, גם ברמה הכלכלית, כי להיות ספורטאי ולקבל תמיכה זה לא מובן מאליו. אם יורד גשם אני מקבל את הרכב רק בשביל שלא אסע על האופנוע בגשם. אבא שלי אפילו דורש – רק בשביל שאגיע לאימון לא רטוב ובמצב טוב."

תגובות

יש לכם מה להוסיף?

X